Page 158 - 30322
P. 158
| 158גיום מוסו
הוא אכל הרינג כבוש והמשיך" ,אני חושב שהמגדלור הוא
מטאפורה לחיים .מטאפורה לגורל ,ליתר דיוק .ואי־אפשר להילחם
בגורל".
סיימתי את הבייגל הראשון שלי וליקטתי את זרעי השומשום
מהבייגל השני.
"אני לא מאמין בגורל".
"אני דווקא מדבר על סדר עולם נצחי .אתה יודע איך הפילוסופים
של העת העתיקה הגדירו גורל?"
הנדתי בראשי .הוא דיקלם" :הסיבה הנצחית שבעטיה דברים קרו
בעבר ,ההווה קורה והעתיד יקרה".
"קשה לי להאמין שהחיים נכתבים מראש .זה קל מדי .אין אחריות
אישית ,אין אשמה ,אין קריאה לפעולה"...
סאליבן דיבר בסיסמאות" .דברים קורים כי הם מוכרחים לקרות,
והדרך היחידה שלנו היא להשלים איתם ולחיות איתם".
גיליתי ספקנות .התרשמתי שבעזרת המשפטים היפים שלו ,סאליבן
מנסה בעיקר לבלבל אותי ולהסיט אותי מהנושא.
העליתי רעיון אחר בפניו" .חשבת פעם שאולי מה שקרה לנו זה
מין עונש?"
"עונש?"
"עונש כדי לכפר על חטא".
הוא הסיט את מבטו והסתכל מבעד לחלון על העיר הלבנה ,קפואה
בתנופתה ,נינוחה תחת מעטה השלג.
"אבל איזה חטא?" שאל סבי.
לא היה לי שמץ של מושג.
.4
כשחזרנו לבית ,סאליבן הניח בול עץ גדול באח ,מזג לנו שרי והדליק
סיגר.
לאורך הערב הוא הציג בפניי את קסמיו של האינטרנט .במחשב
קטן עם כיסוי פלסטיק צבעוני ,הוא לימד אותי לגלוש ולשלוח מיילים.
לאחר מכן מזג לעצמו עוד כוס ולבסוף נרדם בכורסה .חבוש
