Page 30 - 30322
P. 30
| 30גיום מוסו
בבת אחת התחוור לי ,שאין סיכוי שאשאיר את השאלות האלה
ללא מענה.
.2
יצאתי אל המחסן שמחוץ לבית ,למרות הגשם השוטף .בפנים ,בין
כל כלי העבודה השחוקים והחלודים ,גיליתי פטיש גדול וכבד,
חדש לגמרי ,עדיין עם תווית המחיר של "הום־דיפו" .זה היה
דגם גרמני ,עם ידית מגולפת בעץ גולמי וגוף ממתכת יצוקה,
איזושהי סגסוגת של נחושת .נר ָאה שאבי רכש אותו לאחרונה .ממש
לאחרונה .כאילו רכש אותו עבורי .הרגשתי את הגורל סוגר עליי,
לכוד.
בלי לחשוב יותר מדי ,לקחתי את הפטיש ,אזמל ישן ומוט
ברזל שמצאתי במחסן ,ומיהרתי חזרה אל הבית ,אל המסדרון.
הפתח ברצפה אל המרתף נותר פתוח .לקחתי את כלי העבודה
שאספתי במחסן ,לחצתי על מתג האור והתחלתי לרדת במדרגות.
עדיין יכולתי להסתובב ולשוב לאחור .עדיין יכולתי להזמין
מונית אל תחנת הרכבת הקרובה ולתפוס רכבת חזרה לבוסטון.
יכולתי גם להתקשר לסוכן נדל"ן ולפרסם את מגדלור 24הרוחות
להשכרה .בקיץ אפשר להשכיר בתים מהסוג הזה בניו אינגלנד
באלפי דולרים בחודש .יכולתי לקבל הכנסה קבועה ולהמשיך בחיי
בנחת.
אבל ֵאילו חיים?
מלבד המקצוע שלי ,חיי היו חסרי משמעות .ללא שום מחויבות.
לא היה לי איש לאהוב.
מיצמצתי .תמונה מהעבר צצה בראשי .אני בן חמש .ראשי
הבלונדיני מורם אל אבי ,שזה עתה הניח לי להתרסק על רצפת החדר.
אני מבועת.
"בחיים אל תסמוך על אף אחד ,אתה מבין ,ארתור? על אף אחד!
אפילו לא על אבא שלך!"
הירושה הזו היא מתנה מורעלת ,מלכודת שפרנק טמן לי.
לאבא שלי לא היה אומץ לפתוח את הדלת בעצמו .לא היה לו
