Page 25 - 30322
P. 25
הרגע הנוכחי |25
"אני בבית ",עניתי ,והושטתי לו את ההסכם החתום.
הוא צחק בעצבנות והניח את הדפים בתיק המסמכים שלו .ליוויתי
אותו בדממה לטנדר שלו .הוא התיישב ליד ההגה והכניס את המפתח,
אבל לפני שהתניע דפקתי על החלון.
"למה אתה מבקש את זה ממני? אני לא הבכור .אני לא הבן
המועדף .אז למה אני?"
הוא משך בכתפיו ללא תשובה.
"אתה רוצה להגן על השאר ,נכון? על הילדים האמיתיים שלך".
"אל תהיה טיפש!" אמר ברוגז .ואז נאנח בקול רם.
"קודם כול ,שנאתי את אמא שלך על כך שהיא בגדה בי ",הודה.
"ואז שנאתי אותך ,נכון ,כי הקיום שלך החזיר אותי כל יום למעשה
הניאוף הזה .אבל עם השנים התחלתי בסופו של דבר לשנוא את
עצמי"...
הוא הניד בראשו אל צללית המגדלור שנראתה מבעד לגשם,
והרים את קולו כדי להישמע על רקע הסערה.
"האמת היא שהתעלומה רודפת אותי כבר שלושים שנה .ואני
חושב שאתה היחיד שיכול לפתור אותה".
"איך אתה רוצה שאפתור אותה בלי לפתוח את הדלת הזאת?"
"עכשיו זאת הבעיה שלך!" אמר והתניע.
הוא דרך על דוושת הגז ,רמס את החצץ תחת גלגלי הרכב ונעלם
בן רגע ,כאילו בלעה אותו הסערה.
.3
רצתי אל תוך הבית כדי לתפוס מחסה.
בסלון ,ואז במטבח ,חיפשתי לשווא ויסקי או וודקה ,אבל לא הייתה
טיפת אלכוהול בכל המגדלור המחורבן הזה .בארון מצאתי מכונת
קפה איטלקית ישנה ושאריות קפה טחון .מזגתי מים לחימום ,הכנסתי
את הקפה לפילטר והכנתי לעצמי כוס גדולה ,בתקווה שתמריץ אותי.
בתוך כמה דקות התפשט בחדר ריח נעים .האספרסו היה מריר ובלי
קצף ,אבל הוא עזר לי להתעשת .ישבתי במטבח מאחורי דלפק העץ
הצבוע .במשך שעה ארוכה ,בזמן שהגשם התגבר ,בחנתי בקפידה את
