Page 23 - 30322
P. 23
הרגע הנוכחי |23
האפשרי .הוא ביקש ממני לא לדבר עם אף אחד על השיחה הזאת,
וקבענו להיפגש למחרת בבר בנמל התעופה קנדי".
הוא שילב באי־שקט את אצבעותיו המיובלות .ככל שהמשיך
בסיפורו ,ראיתי שהוא נועץ את ציפורניו בכף ידו.
"נסעתי ברכבת כדי לפגוש אותו בנמל התעופה .לעולם לא אשכח
את המפגש הזה .זה היה בשבת שלפני חג המולד .ירד שלג .הרבה
טיסות נדחו או בוטלו .אבא שלי ישב ליד שולחן ,חיכה לי ,עם כוס
מרטיני .הוא נראה מותש וחיוור .התחבקנו ,ולראשונה בחיי ראיתי
אותו בוכה".
"מה קרה אז?"
"קודם כול ,הוא אמר שיש לו טיסה ולכן זמנו קצוב .אחר כך הוא
הסביר שנטש אותנו כי לא הייתה לו ברירה .בלי לפרט ,הוסיף שהוא
בצרות צרורות .שאלתי איך אני יכול לעזור לו ,אבל הוא אמר שנקלע
למצב הזה בכוחות עצמו ,ושיצטרך גם לצאת ממנו בכוחות עצמו.
הייתי בהלם".
"ואז?"
"הוא השביע אותי לגבי כמה דברים .שלא אגלה לאף אחד שהוא
עדיין בחיים ,שלא אמכור את מגדלור 24הרוחות ,שלא אפתח את
דלת המתכת במרתף שלו ,ושאאטום אותה מיד .הוא התעלם כמובן
מכל השאלות שלי .ביקשתי לדעת מתי אפגוש אותו שוב .הוא הניח
יד על כתפי ואמר' ,אולי מחר ,אולי לעולם לא '.הוא אסר עליי לבכות
והורה לי להיות חזק ולקחת על עצמי את תפקיד ראש המשפחה,
בהיעדרו .ואז כעבור חמש דקות הוא קם ,שתה בפעם האחרונה
מהמרטיני ואמר לי ללכת ולמלא את ההוראות שלו' .זה עניין של
חיים ומוות ,פרנק' — אלה היו המילים האחרונות שלו".
נדהם מהגילוי המרעיש שאלתי" ,ומה עשית?"
"מילאתי את כל ההנחיות שלו עד הפרט האחרון .חזרתי לבוסטון,
ובאותו ערב נסעתי למגדלור ובניתי את חומת הל ֵבנים במרתף".
"ולא פתחת את הדלת?"
"מעולם לא".
הנחתי לדממה להשתרר בינינו.
