Page 19 - 30322
P. 19
הרגע הנוכחי |19
הרוח גברה והעלתה ענן אבק .הייתי בהלם מוחלט ,ונדרשו לי
כמה שניות כדי להגיב.
"מה אתה רוצה שאעשה עם החורבה הזאת?"
כשפתח את פיו למסור לי פרטים ,הוא התחיל להשתעל
בצורה מדאיגה .צפיתי בו מתנשף והתחרטתי על כך שבאתי איתו
לכאן.
"קח את זה או לך ,ארתור ",הוא הזהיר אותי והסדיר את הנשימה.
"ואם אתה מקבל את הירושה ,תצטרך לעמוד בשני תנאים .שני תנאים
שלא עומדים למשא ומתן".
העמדתי פנים שאני קם ללכת בעודו ממשיך" .קודם כול אתה
מתחייב לעולם לא למכור את הנכס .אתה שומע אותי? לעולם לא.
המגדלור מוכרח להישאר במשפחה .לנצח".
זה עיצבן אותי" .ומה התנאי השני?"
הוא שיפשף ממושכות את עיניו ונאנח אנחה ארוכה" .בוא איתי",
הכריז והתרומם מכיסאו.
הלכתי אחריו באי־חשק .הוא גרר אותי לביתו לשעבר של שומר
המגדלור .בקתת עץ קטנה וישנה ,אפופה ריח מעופש וטחוב .הקירות
מעוטרים ברשתות דיג ,חכת עץ מבריקה וכמה ציורים של אמנים
מקומיים שהציגו את נופי האזור .על תנור האח היו מנורת שמן וסירת
מפרש מיניאטורית כלואה בתוך בקבוק.
אבא פתח את דלת המסדרון — מסדרון מרוצף שאורכו עשרה
מטרים ,שחיבר בין הבקתה למגדלור — אבל במקום לעלות במדרגות
אל ראש המגדל ,הוא הרים דלת סתרים ברצפה שאיפשרה גישה אל
המרתף.
"בוא!" הוא פקד עליי והוציא פנס מתיק המסמכים.
התכופפתי וירדתי בעקבותיו בגרם מדרגות חורקות עד לחדר
התת־קרקעי.
כשהדליק את מתג האור ,גיליתי חדר מלבני עם תקרה נמוכה
ולב ֵני קיר אדמדמות .המקום היה מכוסה בקורי עכביש .חביות וארגזי
עץ ניצבו בערימה בפינה ,מאובנים בתוך אבק עתיק יומין .רשת של
צינורות רעועים נפרשה בעיגול על התקרה .למרות שאסרו עלינו
