Page 22 - 30322
P. 22
| 22גיום מוסו
לסוד הזה זמן רב לחלחל פנימה .חוץ מזה ,הגילוי כמעט הקל עליי.
הבנתי סוף־סוף חלק מהרגישויות שאבי הפגין כלפיי.
אולי זה יישמע מוזר ,אבל מעולם לא ניסיתי לפגוש את האבא
הביולוגי שלי .הדחקתי את המידע הזה עמוק בראשי והנחתי לו
להתפוגג לאיטו ,עד שכמעט שכחתי אותו .קשר דם לא יוצר בהכרח
משפחה ,ובלבי הייתי בן למשפחת קוסטלו ,לא לנגלואה.
"טוב ,החלטת ,ארתור?" הוא קרא" .אתה רוצה את המקום או
לא?"
הינהנתי .רציתי רק דבר אחד :לשים קץ לקרקס הזה בהקדם
האפשרי ולחזור לבוסטון .פתחתי את המכסה של העט ,אבל ברגע
שעמדתי לחתום בתחתית המסמך ,ניסיתי בפעם האחרונה לחדש את
השיחה בינינו.
"אתה באמת מוכרח לספר לי עוד ,אבא".
"אמרתי לך כל מה שאתה צריך לדעת!" הוא ענה ברוגז.
התקוממתי מולו" .לא! אלא אם יצאת מדעתך ,אתה יודע מצוין
ששום דבר כאן לא נשמע הגיוני!"
"אני מנסה להגן עליך!"
המילים טילטלו אותי .מסקרנות ,מפתיעות ,חדורות ּכנ ּות.
כשפקחתי עיניים ראיתי שידיו רועדות.
"להגן עליי מפני מה?"
הוא הדליק סיגריה חדשה כדי להירגע ,ומשהו נפתח בתוכו.
"או־קיי ...אני צריך להתוודות על משהו ",אמר בקול שקט אך
בוטח" .משהו שאף פעם לא סיפרתי לאף אחד".
השתררה דממה .היא נמשכה כמעט דקה שלמה .לקחתי סיגריה
מהחפיסה שלו כדי לאפשר לו לארגן את הזיכרונות שלו.
"בדצמבר ,1958ארבע שנים וחצי אחרי שנעלם ,קיבלתי שיחת
טלפון מאבא שלי".
"אתה עובד עליי?"
הוא שאף ארוכות מהסיגריה ,ובתנועה עצבנית השליך את הבדל
על האדמה.
"הוא אמר לי שהוא בניו יורק ורוצה להיפגש איתי בהקדם
