Page 18 - 30322
P. 18
| 18גיום מוסו
כמה מסמכים בתיקיות קרטון .בכל אחד מהם ראיתי את הלוגו של
משרד עורכי הדין וקסלר ו ֶדלאמיקו ,שטיפל בענייני המשפחה כבר
עשרות שנים.
הוא שאף ארוכות מהסיגריה והמשיך" .החלטתי לעשות סדר
בענייניי לפני שאלך".
"תלך לאן?"
חיוך קל עלה על שפתו התחתונה .התגריתי בו" ,כלומר ,לפני
שתמות?"
"בדיוק .אבל אל תמהר מדי לשמוח .זה לא יקרה מחר ,גם אם
המועד בהחלט מתקרב".
הוא צימצם את עיניו וניסה ללכוד את מבטי לפני שהכריז בפניי
בקול רם וצלול" ,מצטער ,ארתור ,אבל לא תקבל אפילו דולר
ממכירת העסק .גם לא דולר מפוליסות ביטוח החיים שלי או מכל
הנדל"ן".
בקושי הצלחתי להסתיר את תדהמתי ,אבל בתוך פרץ הרגשות
שהציף אותי ,ההפתעה גברה על הכעס.
"אם הבאת אותי לכאן כדי להגיד לי את זה ,חבל על הטרחה .אתה
אמור לדעת שהכסף שלך לא מעניין אותי"...
הוא הניד בראשו לעבר תיקיות הקרטון שעל השולחן ,כאילו לא
שמע מילה אחת מדבריי.
"נקטתי בכל הצעדים המשפטיים שיאפשרו לירושה לעבור לאחיך
ולאחותך".
קפצתי אגרופים .מה משמעות המשחק המעוות שלו? נגיד שאבא
שלי רוצה לנשל אותי מהירושה ,למה לעשות מההכרזה כזאת הצגה
גדולה?
הוא שאף שוב מהסיגריה.
"הירושה היחידה שלך"...
הוא מעך את בדל הסיגריה והשהה זמן־מה את המשך המשפט כדי
ליצור מתח שעיצבן אותי.
"הירושה היחידה שלך תהיה מגדלור עשרים וארבע הרוחות",
אמר והצביע על המבנה" .הקרקע ,המבנה ,המגדלור".
