Page 38 - 30322
P. 38
| 38גיום מוסו
ופסעתי כמה צעדים לאחור .אני במרכזה של מקהלת כנסייה ,זה
ברור .בקתדרלה אפילו .אולם התווך נפרש מאה מטרים לפניי ,מאוגף
בשתי שורות ספסלים מעץ מגולף .הרמתי את הראש :עשרות חלונות
ויטראז' בשלל צבעים שאור זוהר מסתנן דרכם .הקשתות הגותיות
שהתנשאו לגובה של יותר משלושים מטרים סיחררו אותי .אל מול
המקהלה ,עוגב עצום־ממדים חשף את המפוח והצינורות הרבים שלו
תחת עינה היחידה של אבן גדולה בוויטראז' ,שזהרה באינספור גוונים
של כחול.
"תתקשרו למשטרה!"
הזעקה פרצה מקרב הקהל .עשרות עיניים מפוחדות הביטו בי:
תיירים ,מאמינים כורעים ברך בתפילה ,כמרים ליד תאי הווידוי.
פתאום התחוורה לי הסיבה לשאגה הכעוסה שלהם — הייתי עירום
כמעט לחלוטין .לא לבשתי דבר פרט לתחתוני הבוקסר הורודים
המנוקדים שלי וזוג נעלי סטן סמית' מלוכלכות.
מה אני עושה כאן ,לעזאזל?
השעון של סבא שלי היה ענוד על מפרק ידי .הבטתי בו —
— 17:12ואז הכול החל להסתחרר סביבי .זכרתי את השיחה עם אבא
שלי ,את התחקיר על המגדלור ,החדר האטום במרתף ששרר בו חום
טרופי ,דלת המתכת שנטרקה עליי.
אבל מה קרה אחר כך?
רגליי רעדו .כדי לא להתמוטט ,נשענתי על השולחן שספר תנ"ך
כבד היה מחובר אליו .ניגבתי את הזיעה הקרה שזלגה לאורך גווי.
הייתי מוכרח לצאת משם .וכמה שיותר מהר ,יותר טוב.
מאוחר מדי!
"משטרה! לא לזוז! ידיים מעל הראש!"
שני שוטרים במדים נכנסו לכנסייה וחצו בריצה את מרכזו של
אולם התווך.
לא בא בחשבון שיעצרו אותי לפני שאבין מה קורה איתי .אזרתי
עוז ומיהרתי לרדת במדרגות השיש ולהתרחק ממתחם המקהלה.
הצעדים הראשונים כאבו .הרגשתי שהעצמות שלי שבריריות כמו
פורצלן ,ושהן עלולות להישבר עם כל צעד ,בחריקה .בשיניים חשוקות
