Page 43 - 30322
P. 43
הרגע הנוכחי |43
"מה הסיפור ,פולין? אבא שלי אף פעם לא יוצא לחופשה ,בטח
שלא אלפי קילומטרים מהבית!"
"טוב ,נראה שיש דברים שמשתנים ",היא ענתה באי־נוחות קלה.
"תקשיבי ,אין לי זמן להסביר למה אני מתקשר ,אבל אני מוכרח
לדבר עם פרנק עכשיו".
היא נאנחה ,שמה אותי בהמתנה ,ובתוך פחות מדקה קולו הצרוד
של אבי הבהיל אותי" :בחיי ,זה באמת אתה ,ארתור?"
"היי ,אבא".
"כבר שנה לא שמענו ממך! דאגנו לך עד מוות!"
תיארתי בפניו את מצבי בקצרה ,בשלושה משפטים.
"אבל איפה היית כל הזמן הזה ,בשם אלוהים?"
שמעתי אותו חנוק מכעס מעבר לקו .קולו הידהד מרחוק ,כאילו
דיבר איתי מתוך קבר.
"תאר לעצמך שאין לי שמץ של מושג! הזיכרון האחרון שלי
הוא מאותו יום קיץ שבו החתמת אותי על מסמכי הירושה של
המגדלור".
"בוא נדבר באמת על המגדלור! ראיתי ששברת את קיר הל ֵבנים!
אחרי שאסרתי עליך בכל תוקף לעשות את זה!"
התשובה שלו הקפיצה אותי.
"רק חיכית שזה יקרה! אפילו הבאת את הכלים"...
הוא לא הכחיש .להפך ,מאחורי הזעם האצור שלו הרגשתי שהוא
משתוקק לדעת .המשך השיחה אישרה את תחושת הבטן שלי.
"אז ...מה מצאת מאחורי הדלת?"
"מחרוזת של צרות ",אמרתי כדי להתחמק מהשאלה.
"מה מצאת?" הוא חזר שוב ,הפעם בקול מאיים יותר.
"אם אתה רוצה לדעת ,תדאג שעורך הדין שלך יוציא אותי קודם
מהמעצר".
הוא השתעל ארוכות ולבסוף הבטיח שכך יעשה.
"אני מתקשר לג'פרי עכשיו .הוא יוציא אותך משם".
"תודה .תגיד ,אבא ,אתה בטוח שסיפרת לי כל מה שאתה יודע
לגבי המגדלור?"
