Page 39 - 30322
P. 39
הרגע הנוכחי |39
התקדמתי לאורך הקפלות הצדדיות ,דוחף אנשים הצדה ,מפיל סידור
פרחים ,מעמד נרות מברזל מחושל ,ערימה של ספרי תפילה ממדף.
"הי ,אתה! עצור!"
בלי לפנות לאחור רצתי על הרצפה המוכתמת .כעבור עשרה
מטרים פתחתי את הדלת הראשונה שראיתי מולי .זהו ,אני בחוץ!
ירדתי בגרם מדרגות אבן ,התפרצתי אל החצר הקדמית ו...
.2
שאון של צופרים וסירנות פילח את אוזניי .עמודי עשן לבן עלו
מהאספלט השמנוני והתפוגגו בשמיים האפורים שמסוק רעם בהם.
האוויר היה טעון ולח ,מחניק כמו קלחת מהבילה.
מרוב בלבול התקשיתי לשמור על שיווי משקל .רציתי להמשיך
לברוח ,אבל מיד קפץ עליי אחד השוטרים ולפת את צווארי .פלטתי
צעקה .למרות האחיזה שלו הצלחתי להסתובב ולבעוט בכוח בפניו
של התוקף שלי.
חופשי מאחיזתו ,פתחתי בריצה .עמיתה שלו רדפה אחריי — אישה
קטנה ועגלגלה למדי ,שחשבתי לחמוק ממנה במהירות .אבל טעיתי
באומדן הכוחות שלי .רגליי החלושות איימו לקרוס ,ובקושי הצלחתי
להסדיר את הנשימה .ניסיתי לחצות את הכביש למרות התנועה ,אבל
אז השוטרת הפילה והצמידה אותי ארצה בכל כובד משקלה .לפני
שהספקתי להתנגד ,אזיקי מתכת נסגרו מאחוריי ,צובטים את פרקי
ידיי.
קליידוסקופ של תמונות מלאות חיים וצבע התגבש לנגד עיניי:
מוניות צהובות מזגזגות בנקיק של זכוכית ובטון ,עיתונים מתנופפים
ברוח ,צללית כנסייה עתיקה בלב יער של גורדי שחקים ,פסל ארד של
אטלס אתלטי מרים על גבו את כדור הארץ.
ראשי היה מעוך על המדרכה .הייתי משותק מפחד .אש בערה
בתוכי ,חומצה שרפה בוושט .בזמן שגררו על האספלט את הגוף
המיוזע והכמעט עירום שלי ,שאלתי את עצמי איך הגעתי לניו יורק,
לשדירה החמישית ,לקתדרלת פטריק הקדוש.
