Page 46 - 30322
P. 46
| 46גיום מוסו
"זה לא הוגן ,אבל ככה זה ",אמר עורך הדין הזקן" .אם תצליח
להתל בשופט ,כבר עשית חצי דרך .בשאר תן לי לטפל".
הכרתי אותו מאז שהייתי ילד ,ומשום־מה חיבבתי אותו .צריך לומר
כמובן שהוא עשה את עבודתו היטב .לא רק שהביא לי חליפה ,אלא גם
זכר להביא את הארנק ,כרטיס האשראי וכל התעודות — תעודת זהות,
רישיון נהיגה ודרכון — כדי שאוכל להזדהות בבית המשפט .ואלוהים
יודע איך ,הוא גם הצליח להפוך את התיק שלי לתיק בעדיפות גבוהה.
השימוע הראשון ארך פחות מעשר דקות .לאחר התנהלות עצלה,
שופט שטרם הספיק להתעורר הכריז על העבירות שבגינן הואשמתי,
ואז נתן את הבמה לתביעה ולהגנה בזו אחר זו .ג'פרי פצח בנאום
המכירות שלו .בנימה משכנעת הוא קישר טיעונים לוגיים ,טרח
להסביר שכל הסיפור הוא בסך הכול אי־הבנה זניחה וביקש לבטל
את כל האישומים כנגדי .די בקלות הסכים התובע לבטל את אישום
ההתערטלות .אבל לאחר חילופי דברים תקיפים עם ג'פרי ,הוא
סירב לוותר על האישום בתקיפת שוטר .ג'פרי הודיע שאם כך,
נטען לחפותי .התובע המחוזי ביקש ערבות בסך עשרים אלף דולר,
שג'פרי הוריד אותה לחמשת אלפים .ואז השופט הכריז שאוזמן בקרוב
למשפט ו ִהכה בפטיש.
התיק הבא!
.6
מיד בתום השימוע הבנתי שהמשימה של ג'פרי הייתה להחזיר אותי
לבוסטון .הוא התעקש שאחזור איתו ,אבל רציתי להישאר חופשי לנוע
כרצוני.
"פרנק לא יאהב את זה ",הוא רטן.
"אם מישהו יכול להתווכח איתו ,זה אתה ,נכון?"
הוא התרצה והכניס לי לכיס ארבעה שטרות של חמישים דולר.
חופשי סוף־סוף!
עזבתי את בית המשפט והלכתי לאורך כמה רחובות .כבר היה
עשר בבוקר ,אבל האוויר בעיר עדיין היה רענן .השאון הרגיע אותי.
לא עצמתי עין בלילה ,אבל הרגשתי שאבן נגולה מעל לבי ,וכוחותיי
