Page 48 - 30322
P. 48
| 48גיום מוסו
למדתי על מהומות הדמים שעירערו את לוס אנג'לס ,לאחר זיכוים
של ארבעת השוטרים שהכו למוות את רודני קינג.
מהכרזתו של שדרן רדיו על השיר Living on My Ownהבנתי
שפרדי מרקורי הלך לעולמו לא מזמן .בתחנת רדיו המוקדשת לקולנוע,
דנו המאזינים בסרטים שמעולם לא שמעתי עליהם :אינסטינקט בסיסי,
הקומיטמנטס ,איידהו שלי...
.7
השעה הייתה אחרי 14:00כשעליתי על כביש העפר שהוביל אל
מגדלור 24הרוחות .מרתק ומכשף ,המגדלור המוצק ניצב בגאון בין
הסלעים ,חושף את קירות העץ הצבוע שלו אל שמש הקיץ שזהרה
גבוה בשמיים .כשיצאתי מהמכונית ,סוככתי על עיניי בידיי מפני
האבק שנישא ברוח המסתחררת שנשבה מהצוקים.
עליתי במדרגות האבן שהובילו אל הבית הקטן שליד המגדלור.
הדלת הייתה נעולה ,אבל דחיפת כתף חזקה פתחה אותה.
בשלושה־עשר החודשים האחרונים דבר לא השתנה .אותו ריהוט
כפרי ,אותו עיצוב שקפא בזמן .בכיור המטבח מצאתי את מכונת
הקפה והספל שממנו שתיתי לפני שנה .באשר לאפר בארובה ,הוא
טרם נוקה.
פתחתי את דלת המסדרון הספון עץ שחיבר את הבקתה אל מגדל
המגדלור .בקצה המסדרון הרמתי את בריח הפתח ברצפה שאיפשר
גישה למרתף ,וירדתי במדרגות החורקות אל החדר התת־קרקעי.
הרמתי את מתג האור .החדר המלבני נראה בדיוק כפי שהשארתי
אותו לפני שנה .אלא שכעת החום הלח התחלף באוויר צח ויבש.
ליד החביות וארגזי העץ מצאתי את כלי העבודה שלי — הפטיש,
האזמל ,המוט — מכוסים קורי עכביש .מאחורי קיר הל ֵבנים השבור
ניצבה הדלת הקטנה מברזל מחושל .שכחתי לסגור את הבריח שמעל
המדרגות .פרץ אוויר הרטיט את הדלת ,מרעיד את הצירים החלודים.
התקרבתי ללא פחד בתקווה שהזיכרונות יחלו לזרום ,ושסוף־סוף אבין
יותר .אראה דברים בבהירות .עשיתי את אותן תנועות וניגבתי בכף
ידי את האבק מלוחית הנחושת ומהכתובת בלטינית שרדפה אותי:
