Page 49 - 30322
P. 49
הרגע הנוכחי |49
Postquam viginti quattuor venti flaverint, nihil jam erit
אחרי שינשבו עשרים וארבע הרוחות ,לא יישאר דבר
מזג האוויר הלך והתקרר .המקום בהחלט לא היה מזמין ,אבל הנחישות
שלי לא פחתה .בניסיון להתגבר על הרעד נכנסתי ְלמה שנראה כמו
בית כלא .הפעם לא היה איתי פנס .המרתף היה שרוי באפלה .נשמתי
עמוק כדי לאזור אומץ לסגור את הדלת .כשהושטתי יד לידיתֶּ ,פרץ
רוח הקדים אותי וכמעט טרק עליי את הדלת .נרתעתי בבהלה ,ואז
חיכיתי כמה דקות בגוף משותק ומכווץ ,מוכן לעימות.
אבל דבר לא קרה .לא רעידות ,לא שיניים נוקשות ,לא דם הולם
ברקות.
.8
יצאתי מהמגדלור רגוע ומתוסכל כאחד ,משוכנע שהחמצתי משהו.
הייתי זקוק לתשובות ,אבל איאלץ למצוא אותן במקום אחר .אולי
במשרד של פסיכיאטר או בהתייעצות עם נוירולוג.
נהגתי ברכב אל בוסטון ,בחזרה הביתה .נסיעה של תשעים
דקות שנראתה לי אינסופית .אחזתי מנומנם בהגה .מרוב עייפות
ראשי הסתחרר .עיניי נעצמו בעל כורחי .הרגשתי מלוכלך ומותש.
השתוקקתי למקלחת ,ואז להשלים שעות שינה .ובעיקר ,הייתי רעב
מאוד .הבטן שלי קירקרה והתכווצה מרוב רעב.
חניתי במקום החניה הפנוי הראשון ברחוב האנובר על מנת ללכת
לבניין המגורים שלי בנורת' אנד .באיזה מצב אמצא את הדירה שלי?
מי האכיל את החתול שלי בהיעדרי?
בדרך עצרתי בחנות של ג'ו כדי לקנות אוכל :פסטה ,רוטב פסטו,
יוגורט ,נוזל כלים ,מזון חתולים ...יצאתי מהחנות ובידיי שתי שקיות
נייר חום .עליתי במדרגות המעוטרות בצמחי ויסטריה שחיברו בין
רחוב האנובר לצלע הגבעה שעליה עמד הבניין שלי .חיכיתי למעלית,
שתי השקיות אחוזות בזרועותיי .נכנסתי לתא הקטן שהדיף ריח של
פריחת תפוז והתפתלתי בניסיון ללחוץ על הכפתור לקומה העליונה.
כשדלתות הברזל נסגרו ונזכרתי בדבריו של אבא שלי ,עיניי נחו
