Page 118 - PIN-V2
P. 118

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה‬                                                                                                                            ‫‪100‬‬

     ‫נרכררשנר ופרתובירה‬

‫‪ -‬אם חזרו בהם הפועלים באמצע העבודה‪ ,‬ורוצה בעה"ב להטעות הפועלים בכדי‬
                                                            ‫שיסיימו העבודה‬

‫אם היה מוצא פועלים אחרים לשכור כששכר את אלו ועכשיו אינו מוצא‪ ,‬שוכר עליהם או‬
                                                               ‫מטען‪( .‬שו"ע שם סעי' ה')‬

‫כיצד מטען? אומר להם סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים עד שיגמרו מלאכתן ולא יתן להם‬
            ‫אלא מה שפסק תחילה‪ ,‬ואפילו נתן להם השתים מחזיר מהם התוספת‪( .‬שו"ע)‬

‫אולם אם גם מתחלה כששכרן לא היה מוצא פועלים אחרים לשכרן למלאכה זו – דלא‬
                            ‫מיקרי גורמי היזק‪ ,‬דהא זולתן ג"כ נעשה לו ההיזק‪( .‬סמ"ע כ"ב)‬

‫וכ"ש אם מצא כעת פועלים אחרים [לשכור] והטעה את אלו – צריך ליתן להם כפי מה‬
                                                 ‫שפסק להן באחרונה‪( .‬רמ"א שם סעי' ה')‬

                                          ‫‪ -‬חזרת פועל שאינו מקבל שכר על עבודתו‬
   ‫פועל שעושה בחנם עם בעל הבית – יכול לחזור אפילו בדבר האבוד‪( .‬רמ"א שם סעי' ה')‬

                                                                                                                                         ‫יום רביעי‬

                           ‫‪ -‬כשביקש מאומן לעשות לו מלאכה ולא בא לקחתה‬
‫אמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך ועשאו האומן‪ ,‬ואח"כ אינו רוצה לקחתו והוא‬

                        ‫דבר שאם לא יקחנו מיד יפסיד – חייב לשלם לו‪( .‬שו"ע שם סעי' ח')‬
                              ‫‪ -‬לגבי הטיפול בכלי למוכרו [בכדי לקזז מהפסד האומן]‬
                                                          ‫תלוי הדבר בשני אופנים‪:‬‬

‫אם עשה האומן משל עצמו – הטפול מוטל על האומן למכור הכלי‪ .‬רק ההפסד צריך הבעה"ב‬
                                                                          ‫להוסיף לו‪.‬‬

‫אבל עשה האומן משל בעל הבית – הטירחא מוטל על בעל הבית למכרו‪( .‬סמ"ע שם ס”ק ל' וש"ך‬

                                                                                             ‫שם ס”ק מ"א)‬

                                                                                                                                        ‫יום חמישי‬

                                                   ‫‪ -‬פיטורי מעביד את העובד‬
‫סלקו בעל הבית מהעבודה ואמר לו בעל פה "לך מעימדי" [אפילו בדרך כעס]‪ ,‬וכעת‬
‫מבקש בעל הבית שיחזור לעבודה מכיון שאין לו מחליף ראוי כמותו ‪ -‬תלוי הדבר באיזה סוג‬

                                                                      ‫עבודה מדובר‪:‬‬
‫אם הוא עובד כמלמד [וכדומה] ‪ -‬שיש לו שעבוד לאדם נוסף [התלמידים] מלבד מנהל בית‬
‫הספר ‪ -‬אף שאמר לו המנהל לך מעמדי ונתרצה המלמד‪ ,‬יוכל המנהל לחזור בו ולעכבו‪ ,‬דאינו‬

                                                   ‫יכול למחול שעבודו של נער‪( .‬רמ"א)‬

‫[אולם אם כתב לו מכתב פיטורין‪ ,‬נחלקו בזה הפוסקים ולדעת המהרשד"ם‪ :‬אף כשיש לו שעבוד לאדם‬
          ‫נוסף ‪ -‬כתיבה מועילה בזה‪ ,‬ונמחל שעבודו‪ ,‬ושוב אינו חיב לשוב לעבודה (ודלא כש"ך שם ס"ק מ"ו)]‬

‫אולם בשאר פועל שאין לו שעבוד לאדם נוסף‪ ,‬כשיפוצניק‪ ,‬נגר וכדו' ‪ -‬שאמר לו בעה"ב‬
‫באמצע העבודה "לך מעמדי" – נחלקו בזה הפוסקים‪ ,‬לדעת המהר"מ מהר"מ‪ :‬אפי' בשאר‬
‫פועל לא מועילה אמירה זו לפוטרו מהמלאכה‪ .‬אולם לדעת רוב הפוסקים [רמ"א ש"ך ועוד]‪:‬‬

                                     ‫פטור בלא מחילה‪ .‬וכן עיקר‪( .‬רמ"א וש"ך ס"ק מ"ז‪-‬מ"ח)‬
   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122   123