Page 161 - PIN-V2
P. 161

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪143‬‬                                                                                                                                  ‫‪6‬‬

                                                             ‫ת שפרורק ת‬

     ‫באותה מלחיה גם בארוחות בשריות וגם בארוחות חלביות‪ ,‬אלא שטוב ונכון לנגבה בין‬
                                      ‫הארוחות מחשש שמנונית שנדבקת בה בזמן השימוש‪.‬‬

     ‫ויש מחמירים שגם במלחיה סגורה מייחדים אחת לארוחות בשריות ואחת לארוחות חלביות‪,‬‬
                 ‫וכך יש לנהוג בפרט במקומות ציבוריים‪( .‬קיצור שולחן ערוך פפויפר עמוד ק"ז סעיף י"א)‬

                                                                                                                                                    ‫יום שישי‬

                                                                       ‫‪ -‬מליחה על הכבד‬
     ‫כשצולה כבד מעיקר הדין אין צריך שיתן עליו מלח כלל‪ ,‬אלא שכבר נהגו לפזר על הכבד‬

           ‫קודם הצליה כמה גרגירי מלח‪ ,‬כשהוא תחוב בשיפוד‪( .‬ילקו"י איסור והיתר כרך א' עמוד תקו)‬
                                        ‫‪ -‬סגולה לשמירה בספירת העומר של היום הראשון‬

     ‫יש מהמקובלים וגם מהמון העם הקדוש‪ ,‬שנוהגים בלילה הראשון של ספירת העומר להכין‬
     ‫בד או שקית‪ ,‬ובה מונחים חתיכה קטנה משיירי האפיקומן וכמה גרגירי מלח‪ ,‬ומחזיקים אותה‬
     ‫בידם כל עת שקוראים הקריאה של סדר קצירת העומר ומברכים וסופרים העומר‪ ,‬ויש בידם‬
     ‫מסורת שהוא מסוגל להציל מכל דבר רע‪ ,‬חולי‪ ,‬כישוף‪ ,‬עין הרע‪ ,‬ויאריכו ימיהם בטוב‪ .‬ויש‬

          ‫נוהגים להחזיקה בידם בכל לילות העומר בשעת הברכה והספירה‪( .‬תורה בציון פ"ד עמ' נ')‬

                                                                                                                                                    ‫יום שבת‬

                                            ‫‪ -‬דין מים אחרונים מחמת חשש למלח סדומית‬
     ‫מים אחרונים חובה‪ .‬ואף בזמן הזה שאין מלח סדומית מצויה בינינו‪ ,‬יש חיוב ליטול ידיו‬
       ‫מים אחרונים‪ .‬ובפרט מי שידיו מלוכלכות‪ .‬ושלא כאותם שמקילין בזה‪( .‬ילקו"י שם עמוד רמב)‬

                                                     ‫‪ -‬מי ששכח ליטול ידיו מים אחרונים‬
     ‫מי ששכח ליטול ידיו מים אחרונים קודם ברכת המזון‪ ,‬ונזכר באמצע ברכת המזון‪ ,‬אם ידיו‬
     ‫מלוכלכות משיירי המזון‪ ,‬יטול ידיו במקום שנזכר‪ ,‬באין אומר ודברים‪ .‬ואם ידיו נקיות‪ ,‬יטול‬

                                       ‫לאחר ברכת המזון‪( .‬ילקו"י ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רמה)‬
                                                             ‫‪ -‬היכן נוטל המים האחרונים‬

     ‫מים אחרונים אין נוטלים על גבי קרקע אלא לתוך כלי‪ ,‬מפני רוח רעה ששורה עליהם‪ .‬אך‬
     ‫אין צריך שיהיה כלי ממש‪ ,‬ולכן מותר ליטול מים אחרונים לתוך קערות מטבח הנקובות‪,‬‬

                                                          ‫הנקראות "כיור"‪( .‬ילקו"י שם עמ' רמו)‬
     ‫ומעיקר הדין מותר לברך ברכת המזון בעת שהכלי שנטלו לתוכו "מים אחרונים"‪ ,‬מונח לפניו‬
     ‫על השלחן עם המים האחרונים שבתוכו‪ .‬ומכל מקום ממדת חסידות טוב ונכון להסיר את‬
     ‫הצלוחית עם המים האחרונים שבתוכה‪ ,‬בעת ברכת המזון אל מחוץ לשלחן‪ ,‬או לצדדין‪ ,‬וכן‬

                                                   ‫המנהג‪( .‬ילקו"י ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמוד רנה)‬

                                                                                                                                             ‫תוספת הלכתית‬

                                                 ‫‪ -‬עד היכן באצבעותיו נוטל מים אחרונים‬
     ‫אין צריך ליטול אלא עד הפרק שני של האצבעות‪ .‬ויש נוהגים על פי הסוד ליטול עד סוף‬
     ‫האצבעות‪ ,‬דהיינו עד כף היד‪ ,‬וכן עיקר לכתחלה‪ ,‬בפרט אם ידיו מלוכלכות‪ .‬ואין צריך ליטול‬

            ‫אלא פעם אחת‪ .‬ואין צריך ליטול דוקא מתוך כלי‪( .‬ילקו"י ח"ג דיני ברהמ"ז וברכות עמ' רמט)‬
   156   157   158   159   160   161   162   163   164   165   166