Page 159 - PIN-V2
P. 159
ההלכה שבתורה | תורת גילה 141
ת שפרורק ת
פרשת ויקרא
דינים שונים הנוהגים במלח
וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך על כל
קרבנך תקריב מלח (ב.יג)
פירש רש"י – "מלח ברית" -שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח,
וניסוך המים בחג.
ואיתא בכלי יקר " -וכל קרבן מנחתך במלח תמלח" -כדי להמליך את הקב"ה על כל ההפכים הנראין בעולם וגרמו לרבים
לצאת למינות לומר מהתחלה אחת לא יצאו ב' הפכים ,והנה מלח יש בטבעו דבר והיפוכו כי יש בו כח האש והחמימות
ותולדות המים ,עד שאמרו חכמי הקבלה שהוא כנגד מידת הדין ומידת הרחמים ,ע"כ נקרא ברית אלקיך כי בהקרבה זו
כורתים ברית עם ה' להשליטו על כל ההפכים.
ונבאר בהרחבה דינים שונים הנוהגים וקשורים במלח:
יום ראשון
-מעלת הנחת המלח על השולחן
מצוה להניח מלח על השולחן בתחילת הסעודה לפני בציעת הלחם ,כי השולחן דומה
למזבח ,והאכילה דומה לקרבן ,ובפרשתנו נאמר "על כל קרבנך תקריב מלח".
וכשהאדם מניח מלח על השולחן ,המלח מגן עליו מן הפורענויות ,וכדברי המדרש (מובא
בתוספות עמ"ס ברכות דף מ .ד"ה הבא) וז"ל" :כשישראל יושבין על השולחן ,וממתינין זה את זה עד
שיטלו ידיהם והן בלא מצוות ,השטן מקטרג עליהם ,וברית מלח מגין עליהם" (רמ"א ומשנה
ברורה סימן קס"ז סעיף ה' ס"ק לב-לג ,ועיין בשו"ת משנה הלכות חלק י' סימן מח)
-טיבול הפת במלח
מלבד מעלת הבאת מלח לשולחן ,יש עניין לטבל פרוסת הבציעה במלח על דרך הנסתר,
וצריך מלח אפילו על פת נקי( .המג"א סי' קסז ס"ק טו ובאה"ט שם ס"ק ז' ובערוך השלחן שם סעי' יב)
-מספר הטיבולים של הפת במלח
כתבו המקובלים :יטבול פרוסת המוציא במלח ג' פעמים( .באה"ט שם ס"ק ז')
ובספר קרית חנה דוד (סימן מט) כתב :שיש לכוין בשלשה טיבולים במלח :ה' מלך ,ה' ַמלך,
ה' ימלך ,ששלשה הויו"ת יעלה חשבונם גימטריא מל"ח שהוא דין למתקו בשלשה הויו"ת.
יום שני
-השארת המלח עד אחר ברכת המזון
יש להשאיר את המלח על השולחן עד לאחר סיום ברכת המזון( .כף החיים סימן קס"ז אות מ',
סימן ק"פ אות ג')
-חיוב הבאת המלח הוא על האשה
מצות הבאת המלח על השולחן ,מוטלת בעיקר על האשה ,וכמובא ברש"י [בראשית יט ,כו]
שאשתו של לוט נהפכה לנציב מלח ,בגלל שלא רצתה להביא מלח על השולחן .אך ודאי
שגם הבעל חייב בכך( .כף החיים סימן קס"ז אות מ')
