Page 210 - PIN-V2
P. 210
ההלכה שבתורה | תורת גילה 192
םינופריריוחרתתפרם תשרוםזקן
שיעור זה הינו כשמשאיר חצי סנטימטר – 5מ"מ משיער הראש [שהוא קצת פחות ממידה
2ברוב המכונות].
ונפק"מ ,לגבי חזן שמגלח במספרים כעין תער – שאין לתת לו להיות חזן( .כ"כ המעין אומר בשם
הגרע"י זצוק"ל וכן פסק הגרי"ש אלישיב להחמיר כמובא בספר בזאת יבא אהרון)
החייבים והפטורים מאיסור בל תקיף
-איסור הניקף כשהספר הוא שעושה לו התספורת באיסור
אם סייע ביד הספר– גם הניקף חייב אם סייע בדבר שמטה עצמו אליו להקיפו( .שו"ע שם
סעי' ד')
אך אם לא סייע – פטור ,אבל איסורא איכא אע"פ שלא סייע( .שו"ע שם)
יום שלישי
-איסור הקפת הראש ע"י עכו"ם
אם הוא גדול – אסור להיות ניקף אפילו על ידי עובד כוכבים( .שו"ע שם סעיף ד')[ .אך קטן –
מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים( .רמ"א סעי' ה')]
-איסור המקיף -איסור הספר להיות מקיף פאת הראש
אף הספר חייב כאשר מספר את לקוחותיו בתספורת המקיפה את פאות הראש .ואף
כשמספר ילדים קטנים אסור ,כי המקיף את הקטן גם כן חייב( .שו"ע שם סעי' ה')
ואולם להקיף פאת העובד כוכבים או את האשה [אם היא אשתו] – מותר( .סתמא דרמ"א בשם
הרא"ש ,עט"ז וב"ח מובא שם בש"ך ס"ק ד' .ודלא כב"י בשם י"א ברמ"א שמסתפקים בדבר)
-אישה בבל תקיף
הקפת פאת ראשה של אישה – לכו"ע מותרת( .שו"ע שם סעי' ו')
[ואף אם הקיפה פאת ראש איש בשוגג ,וכגון שלא סייע לה בעלה לעשות הקפת ראשו ,אינה חייבת על כך
מפני שאינה בכלל איסור הקפה( .שו"ע שם ,וכסתמא דשו"ע)]
יום רביעי
שיעור מקום הפאות האסור בהקפה
-לאורך הראש – שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו [המפרצים] ,ועד למטה מן האוזן
מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם( .שו"ע שם סעי' ט')
-לרוחב הפאה – כל רוחב מקום זה מהאוזן ועד לכיוון הפנים לא תגע בו יד( .שו"ע)
-מקום סוף הפאה -הוא עד תחילת העצם שהוא באמצע האוזן כנגד החור( .והוא הסבר דברי
השו"ע ע"פ הסבר הגר"נ קרליץ בספר פאת זקנך)
ואולם ,השערות על עצם הלחי בהמשך של הפת – מותר לגלחן כעין תער ,ואינן בכלל פאת
הראש (בשם הגר"נ קרליץ בספר פאת זקנך)
-סיומת פאת הראש לכיוון האוזן – הינה עד המקום הגבוה שבאוזן( .ר' ניסים ,ובשם הגר"ח
קנייבסקי ,ועיקר הלימוד הינו מעדות הגר"ח ויטל בספרו על מורו האר"י ז"ל שהיה משאיר הפאה מפדחתו ועד
המקום הגבוה שבאוזן)
[וידוע שהחזו"א נהג להחמיר מעט יותר ולא היה משאיר מפדחתו עד האוזן בקו ישר אלא בקו מעוגל ,וכמנהג "פאות
חזו"א" המוכרות לנו].
