Page 215 - PIN-V2
P. 215

‫ההלכה שבתורה | תורת גילה ‪197‬‬

                                                              ‫ת שפרתמו‬

                                                                                                                                                      ‫יום שני‬

                                       ‫‪ -‬דברי תורה לגוי במקום שיש חילול ה' אם לא יענה‬
     ‫אסור ללמד תורה לגוי‪ ,‬בין תורה שבכתב בין תורה שבעל פה‪ ,‬וגם לדבר עמו בדברי תורה‬
     ‫אסור‪ ,‬וכל שכן שאסור לכתוב לו דיני התורה ומצותיה‪ .‬וכן אסור למכור לגוי ספרי קודש‪,‬‬
     ‫כמו תנ"ך וכדומה‪ .‬ואפילו אם יש גוי אחר שילמדו תורה‪ ,‬מכל מקום ליהודי אסור ללמד‪,‬‬
     ‫שנאמר‪ ,‬מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬ואסור לענות לו על שאלות דתיות‪[ .‬ורק דיני שבע מצוות בני‬

              ‫נח‪ ,‬אף בזמן הזה מותר‪ .‬וכן גוי הבא להתגייר מותר ללמדו עיקרי התורה והמצוות]‪.‬‬
     ‫אולם אם מקשה ומתמיה על דת ישראל – מותר להקהות את שיניו‪ ,‬ולהשיב לו מלחמה‬
     ‫שערה‪ ,‬בכדי שלא יהיה חילול ה'‪ ,‬וכמו שכתוב ודע מה שתשיב לאפיקורוס עכו"ם‪( .‬יביע אומר‬

                                                                                     ‫חלק ב' חלק יורה דעה סימן יז)‬

                                          ‫‪ -‬אבידת הגוי במקום שיש קידוש ה' אם מחזירה‬
     ‫אבידת נכרי מעיקר הדין מותרת‪ ,‬ואין אדם מצווה להחזירה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬אבידת אחיך‪( .‬שו"ע‬

                                                                                             ‫חו"מ סי' רסו סעי' א')‬

     ‫והמחזירה – הרי זה עובר עבירה‪[ .‬הטעם ‪ -‬לרמב"ם ושו"ע‪ :‬מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה‪ .‬לרש"י‪:‬‬

       ‫מפני שמראה בזה שאין מצות השבה חשובה עליו למצות בוראו שהרי השיבה גם לעכו"ם שאינו מצווה עליה‪( .‬שם‬
                                                                                                        ‫סמ"ע ב')]‬

     ‫אך אם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה – הרי זה‬
                                                                         ‫משובח‪( .‬שו"ע שם)‬

                            ‫ובמקום שיש חילול השם – אבידתו אסורה‪ ,‬וחייב להחזירה‪( .‬שו"ע)‬
     ‫וכגון שהחפץ של הגוי אבד ברחוב שברובו דרים יהודים‪ ,‬ויחשוד שהם שגנבו ממנו החפץ –‬

       ‫חייב המוצא להחזיר לנכרי שלא יגרום לחילול ה'‪( .‬סמ"ע שם ס"ק ג' וילקו"י הלכות מציאה ואבידה)‬
                           ‫ובכל מקום מכניסים כליהם ככלי ישראל מפני דרכי שלום‪( .‬שו"ע שם)‬

       ‫ומי שהניח כליו ומטלטליו בחצירו או כיוצא בכוון‪ ,‬ולא עלה על דעתו שיתאבד משם‪ ,‬אלא הישראל נתוודע לו שגנבים‬
       ‫יבואו לעיר ויגנבוהו משם‪ ,‬אזי כיון דאין שם אבידה עליו ‪ -‬מותר לו להכניסו למקום המשתמר מפני הגנבים מפני דרכי‬

                                                                                                  ‫שלום‪( .‬סמ"ע ד')‬
                               ‫והכלל – בכל מקום שהוא עושה מפני דרכי שלום‪ ,‬ואית ביה דרכי שלום מותר‪( .‬סמ"ע ד')‬

                                                                                                                                                   ‫יום שלישי‬

                                               ‫‪ -‬איסור לקחת צדקה מהגוי משום חילול ה'‬
                                   ‫אסור לישראל לטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא‪.‬‬
     ‫ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל‪ ,‬ואינו יכול לטלה מהעובד כוכבים בצנעא – הרי זה‬

                                                               ‫מותר‪( .‬שו"ע יו"ד סי' רנד סעי' א')‬
     ‫וע"ש בדרישה (ס"ק א') דהטעם הוא מפני חילול השם‪ ,‬וע"ע בט"ז ובש"ך (ס"ק א')‪ ,‬אבל בצינעה‬

                                                  ‫שאין חילול השם מותר לקחת צדקה מגוי‪.‬‬

                                                     ‫‪ -‬עדות לגוי בערכאות במקום שיחדו‬
     ‫אם עכו"ם תובע ישראל ויש ישראל יודע עדות לעכו"ם נגד ישראל‪ ,‬ואין עד אלא הוא‬
     ‫והעכו"ם תובע שיעיד לו במקום שדיני העכו"ם לחייב ממון ע"פ עד אחד – אסור להעיד לו‪.‬‬
     ‫ואם העיד משמתין אותו‪ ,‬אבל אינו חייב לשלם‪ ,‬דיכול לומר אמת העדתי‪ .‬אבל אם יש לברר‬

                ‫ששקר העיד חייב לשלם‪ .‬ואם בעל דבר מודה שאמת העיד ‪ -‬אין משמתין אותו‪.‬‬
   210   211   212   213   214   215   216   217   218   219   220