Page 220 - PIN-V2
P. 220
ההלכה שבתורה | תורת גילה 202
םינופרתוכתם
פרשת בהר
הלכות אונאה
וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (כה.יד)
איתא בספרא (בהר ג ,ד) " -אל תונו איש את אחיו" -זו אונאת ממון ,ובגמרא (ב"מ נו ,ב) אמרו זכרונם לברכה ,מיד עמיתך,
דבר הנקנה מיד ליד ,כלומר ,מטלטלין.
ולא תונו איש את עמיתו (כה.יז)
איתא בגמ' ב"מ (נח - ):כיצד ,אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכר מעשיך הראשונים ,היו חלאים באין עליו לא יאמר לו
כדרך שאמרו חבריו לאיוב (ד ו) הלא יראתך כסלתך וגו' .ראה חמרים מבקשים תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא
יודע שאין לו ,ולא יאמר לתגר בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה לקח.
וכתב הסמ"ע (סי' רכח ס"ק א') :דכתיב ביה "ויראת מאלקיך" לפי שהן דברים הנמסרים ללב אם כונתו להונות.
בפרשתנו מבוארים איסורי אונאת ממון ואונאת דברים.
ונבאר בהרחבה דיני אונאת ממון ואונאת דברים ,יחד עם דיני מקח טעות:
יום ראשון
דיני אונאה
-גדר איסור אונאה
אסור להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו .ואיזה מהם שאינה -בין לוקח בין מוכר –
עובר בלאו( .שו"ע סי' רכז סעי' א')
-כשהונה רק בשתות – נקנה המקח ומחזיר האונאה
כמה תהיה אונאה ויהיה חייב להשיב – שתות בשוה .כיצד? הרי שמכר שוה שש בחמש ,או
שוה שבע בשש ,או שוה חמש בשש ,או שוה שש בשבע ,הרי זה אונאה ונקנה המקח ,וחייב
המאנה לשלם האונאה ולהחזירה כולה למתאנה( .שו"ע שם סעי' ב')
ואין המאנה חייב להחזיר עד שתהיה האונאה יתר על פרוטה ,אך אם היתה פרוטה בשוה
אינו מחזיר .ולדעת הרמ"א :חייב להחזיר פרוטה( .שו"ע שם סעי' ה')
יום שני
-היתה האונאה פחות משתות בכל שהוא
כגון :שמכר שוה שבעים בששים ופרוטה – אינו חייב להחזיר כלום ,שכל פחות משתות
דרך הכל למחול בו( .שו"ע שם סעי' ג')
-להונות לכתחילה בפחות משתות – האם מותר
הסתפק השו"ע אם מותר להונות את חבירו בפחות משתות אם יש באונאה שווה פרוטה.
(שו"ע שם סעי' ו') והכריע הרא"ש :דירא שמים יוצא ידי שניהן ,ואם נתאנה פחות משתות אינו
מחזר אחר המאנהו לומר לו אינך יוצא כי לא ידעתי מזה ולא מחלתי אותו החזירהו לי .ואם
אירע שאינה הוא לחבירו פחות משתות -יחזירהו להמתאנה ממנו( .סמ"ע שם ס"ק י"ד)
