Page 225 - PIN-V2
P. 225
ההלכה שבתורה | תורת גילה 207 8
ת שפרבם
-נמצא מום במקח – דיני החזרות מוצרים מדין תורה
כגון המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקח מום שלא
ידע בו הלוקח:
כשלא השתמש במקח אחר שידע במום – מחזירו אפי' לאחר כמה שנים ,שזה מקח טעות
הוא( .שו"ע)
אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום – הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר( .שו"ע)
אם לא נשתמש בו ,אבל היה דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר -כגון שיכולין לנסות
ולטעמו ולא הקפיד לעשות כן ,והמוכר מכר לו סתם – נחלקו בזה הפוסקים( .עי' סמ"ע י'
נתיבות ס"ק ה' ופת"ש ס"ק א')
ואם לא היה המוכר בבית ולכן לא היה ניתן להחזיר – יכול להחזירו אפילו אחר כמה ימים,
ובלבד שלא נשתמש בו שימוש כדי שיעשה ויאכל( .פת"ש א')
ואם הודיע למוכר על האונאת שתות ואח"כ נשתמש בו – לא אמרינן שמחל אונאתו ,אך
מ"מ חייב לשלם למוכר מה שנשתמש או מה שהפסיד בתשמישו( .פת"ש א')
-כשנמצא מום קטן – מחזיר הכלי ,ואינו יכול רק להחזיר הפחת
אם אין הלוקח רוצה ליקח הכלי – אין מחשבין פחת המום אפי' מכר לו כלי שוה עשרה
דינרים ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו איסר – מחזיר את הכלי ואינו יכול לומר לו הילך
איסר פחת המום ,שהלוקח אומר בחפץ שלם אני רוצה( .שו"ע שם סעי' ד')
אך אם רוצה הלוקח ליקח הכלי – הרשות ביד המוכר לומר או קח אותו כמו שהוא ,או תקח
מעותיך והחזיר לי מקחי( .שו"ע)
-גדר מום לחזרה – תלוי בהסכמת בני המדינה
כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה – מחזירין( .שו"ע שם סעי' ו')
וכל שהסכימו עליו שאינו מום – הרי זה אינו מחזיר בו ,שכל הנושא ונותן סתם על מנהג
המדינה הוא סומך( .שו"ע)
אך אם פירש לו המוכר מהו המום קודם המכירה – אינו יכול לחזור בו( .שו"ע)
-מתי אינו יכול לחזור על מום
אם פירש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח ,או עד שיאמר לו הלוקח [כל מום] שימצא
במקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו – אינו יכול לחזור .שהמוחל צריך לידע הדבר
שמוחל לו בו ויפרש אותו כמו המפרש האונאה( .שו"ע שם סעי' ז')
וכן כשיכל הלוקח לראות המום בעיניו בקלות – כגון שמכר לו כלי של עץ ואמר לו שהוא של
זהב – אינו יכול לחזור בו ,הואיל והלוקח רואהו ,מצי א"ל שטוב כשל זהב אמרתי( .רמ"א שם)
