Page 223 - PIN-V2
P. 223
ההלכה שבתורה | תורת גילה 205
ת שפרבם
-כשמתנה שלא יהיה עליו אונאה -כהאומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה
בסתם שאינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול – יש לו עליו אונאה ,ואין צריך לומר אם
אמר על מנת שאין בו אונאה – שהרי יש בו.
אבל במפרש לו ומודיעו מפורשות כמה היא האונאה – אין לו אונאה ,ואין חוזר המקח( .שו"ע
שם סעי' כ"א)
יום שבת
איסור אונאת דברים
-גדר האיסור
כשם שאונאה במקח וממכר ,כך אונאה בדברים .וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון,
שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון ,זה בגופו וזה בממונו .והצועק על אונאת דברים –
נענה מיד( .שו"ע שם סי' רכח סעי' א') [ולדעת הרמ"א :אין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי
השם ,דדרשו מדכתיב לא תונו עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות( .סמ"ע ג')].
-ומי שמאנה את עצמו מותר להוניהו( .רמ"א שם)
ואם אחד מאנה אותך ,ג"כ אתה מותר להונהו( .רמ"א וסמ"ע ס"ק ד')
-כיצד הוא אונאת דברים?
לא יאמר בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה -והוא אינו רוצה לקנותו.
היו חמרים מבקשים לקנות תבואה – לא יאמר להם לכו אצל פלוני ,והוא יודע שאין לו
למכור.
אם היה חבירו בעל תשובה – לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.
אם היה בן גרים – לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך.
אם היו יסורין באים עליו – לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר
נא מי הוא נקי אבד.
אם נשאלה שאלה על דבר חכמה – לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה ,מה תשיב בדבר
זה.
וכן כל כיוצא בדברים אלו( .שו"ע שם סעי' ד')
תוספת הלכתית
-אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם
כגון :אם יש מום במקחו – צריך להודיעו ללוקח.
ואף לעכו"ם – לא ירמהו למכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה( .שו"ע שם סעי' ו')
-גניבת דעת הבריות שמראה שעושה בשבילו ואינו עושה
אין לגנוב דעת הבריות בדברים שמראה שעושה בשבילו ואינו עושה אסור( .שו"ע שם סעי' ו')
כיצד? לא יסרהב בחבירו שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועד( .שו"ע)
ודוקא בכה"ג להפציר בו ולהרבות שלא כנהוג הוא דאסור .אבל לדבר לו פעם אחת ושתים
