Page 188 - 9322
P. 188
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
אותו הדבר איתי .אין דבר שאוכל לעשות כדי לשנות את חמש־
עשרה השנים שעברו על מיקי בעצב.
אף על פי שמשאלתה לנסוע לעתיד התגשמה ,היא נתקפה ייאוש
עז.
"טוב ,אסור לי להניח לקפה להתקרר "...אמרה קיי והושיטה יד
להרים את ספל הקפה.
עת לחזור.
אבל באותו הרגע שמעה צעדים מתקרבים .מיקי ניגשה עד אליה.
היא הניחה את הספל בחזרה על השולחן והישירה מבט אל בתה.
מיקי...
היא לא ידעה מה מיקי חושבת ,אבל לא היתה מסוגלת להתיק את
עיניה מפניה .מיקי עמדה קרוב כל כך ,מרחק נגיעת יד.
מיקי נשמה נשימה עמוקה" .קודם "...היא אמרה בקול רועד,
"כשאמרת לפומיקו שלא רציתי לפגוש ...זה לא ככה".
קיי הקשיבה ,נאחזת בכל מילה.
"תמיד חשבתי שאם ניפגש ,ארצה לדבר איתך"...
היו גם דברים רבים כל כך שקיי רצתה לשאול" .אבל כשזה באמת
קרה ,לא ידעתי מה להגיד ".גם קיי לא ידעה מה לומר .היא פחדה
מאוד מרגשותיה של מיקי .היא לא הצליחה לנסח במילים את הדברים
שרצתה לשאול.
"וכן ...היו זמנים שהייתי עצובה".
קיי תיארה זאת לעצמה .המחשבה על מיקי לבדה כך קרעה את
לבה.
אני לא יכולה לשנות את הזמנים העצובים שלך.
"אבל "...מיקי חייכה בביישנות והתקרבה צעד לעברה" .אני
באמת שמחה על החיים שנתת לי".
נדרש אומץ להגיד את מה שצריך להיאמר .בלי ספק נדרש למיקי
כל אומץ לבה להביע את רגשותיה בפני האמא שזה עתה פגשה
לראשונה .קולה רעד בחוסר ודאות ,אך העביר את רגשותיה האמיתיים.
188
