Page 189 - 9322
P. 189
לפני שהקפה יתקרר
אבל...
דמעות גדולות החלו לזלוג מעיניה של קיי.
אבל ללדת אותך זה הדבר היחיד שאוכל לעשות עבורך אי־פעם.
מיקי החלה לבכות גם היא .אך אז ניגבה את הדמעות בשתי ידיים
וחייכה חיוך מתוק.
"אמא ".היא אמרה בקול נרגש ועצבני ,אך קיי שמעה אותה
בבירור.
מיקי קראה לה אמא.
אבל לא נתתי לך כלום...
קיי כיסתה על פניה בשתי ידיה .כתפיה רעדו כשבכתה.
"אמא".
מששמעה אותה קוראת לה שוב ,נזכרה פתאום.
בקרוב תגיע השעה להיפרד.
"מה?" הרימה קיי את פניה וחייכה בתשובה לרגשותיה של מיקי.
"תודה ",אמרה מיקי בחיוך רחב שברחבים" .תודה שילדת אותי.
תודה "...היא הביטה בקיי וסימנה בידיה וי מהיר.
"מיקי".
"אמא".
באותו רגע לבה של קיי נמלא אושר — היא אמ ּה של הילדה הזאת.
היא לא סתם הורה — היא אמ ּה של הילדה העומדת מולה .היא לא
היתה מסוגלת לעצור בדמעותיה הפורצות.
סוף־סוף אני מבינה.
ההווה של קוטאקה לא השתנה ,אבל היא אסרה על כולם להשתמש
בשם נעוריה ושינתה את גישתה כלפי פוסאגי .היא תישאר עם פוסאגי
כדי להמשיך להיות אשתו ,אף על פי שנגוזה מזיכרונו .היראיי זנחה
את הבר המצליח שלה כדי לשוב ולהתאחד עם משפחתה .אגב תיקון
היחסים עם הוריה ,היא למדה מאפס את אורחותיו המסורתיות של
הפונדק.
ההווה איננו משתנה.
189
