Page 9 - 9322
P. 9
1
האוהבים
"אלוהים ,כל כך מאוחר? מצטער ,אני מוכרח ללכת ",מילמל האיש
בהתחמקות כשקם והושיט יד אל תיקו.
"מה?" אמרה האישה.
היא הביטה בו בחוסר ודאות .היא לא שמעה אותו אומר שזה נגמר.
אבל הוא התקשר אליה — חברתו זה שנתיים — והזמין אותה לשיחה
רצינית ...ועכשיו הכריז פתאום שהוא נוסע לעבוד באמריקה .הוא
עומד לצאת מיד — בעוד כמה שעות .גם בלי לשמוע את המילים ,היא
ידעה עכשיו שנושא השיחה הרצינית היה פרידה .היא ידעה עכשיו
שהיתה טעות מצדה לחשוב — לקוות — ש השיחה הרצינית אולי
תכלול למשל " ,התינשאי לי?"
"מה?" ענה האיש ביובש .הוא לא יצר איתה קשר עין.
"לא מגיע לי הסבר?" היא שאלה.
האישה דיברה בנימה חקרנית שהאיש תיעב במיוחד .הם ישבו
בבית קפה במרתף נטול חלונות.
התאורה בקעה משש מנורות־תקרה בלבד מחופות באהילים
ומנורת קיר יחידה בכניסה .חלל ה ְּפנים של בית הקפה היה מוכתם
בגון ֶס ּפיה תמידי .בלי שעון ,לא היתה שום דרך להבחין בין יום
ללילה.
היו בבית הקפה שלושה שעוני־קיר עתיקים גדולים .אבל מחוגיו
של כל אחד הורו שעה אחרת .האם זה היה מכוון? או שמא פשוט
9
