Page 11 - 9322
P. 11
לפני שהקפה יתקרר
האישה" ,אולי תלך כבר?" היא לא הרימה את עיניה .האישה שקודם
רצתה הסבר סירבה עכשיו לשמוע אותו" .אתה צריך ללכת ,לא?" היא
אמרה ,קצרת רוח כילדה.
האיש ישב בלא ניע כאילו הזמן עצמו עמד מלכת .הוא הביט בה
נבוך ,כאילו אינו מבין את כוונתה.
האישה ,כאילו ידעה כמה ילדותית ובלתי נעימה היא נשמעת,
הסיטה את עיניה מהאיש באי־נוחות ונשכה את שפתה .הוא קם
מכיסאו ודיבר אל המלצרית שעמדה מאחורי הדלפק.
"סליחה ,אני רוצה לשלם ",אמר בקול קטן .הוא ניסה לקחת את
החשבון מהשולחן ,אבל ידה של האישה היתה מונחת עליו.
"אני אשאר עוד קצת ...אז אני אשלם ",זה מה שהתכוונה לומר,
אבל הוא משך את החשבון בקלילות תחת ידה וכבר היה בדרכו
לקופה" .יחד ,תודה".
"אמרתי שתשאיר אותו".
מבלי לזוז מכיסאה היא הושיטה ידה אל האיש.
אבל האיש סירב להביט בה .הוא שלף מארנקו שטר של אלף ין.
"אין צורך בעודף ",אמר האיש כשנתן למלצרית את השטר עם
החשבון .להרף עין הסתובב אל האישה בפנים מלאות עצב ,ואחר
הרים את תיקו ויצא.
קלאנג־דונג
"...וזה קרה לפני שבוע ",אמרה פ ּומיק ֹו ִקי ֹוקאָווה .פלג גופה העליון
נשמט לערימה על השולחן כמו בלון מתרוקן .בדרך כלשהי היא
הצליחה שלא לשפוך את הקפה המונח לפניה בעת שקרסה.
המלצרית והלקוחה הישובות ליד הבר שהקשיבו לסיפורה של
פומיקו ,הסתכלו זו על זו.
עוד לפני שפומיקו סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון,
היא כבר שלטה בשש שפות .אחר כך סיימה בצמרת המחזור שלה
11
