Page 14 - 9322

‫ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י‬

‫מסוימות במהלך השיחה בין פומיקו לגורו‪ ,‬האישה העירה משהו‬
‫באוזני המלצרית ופלטה צחוק צרוד‪.‬‬

‫לשמע ההסבר של פומיקו כעבור שבוע‪ ,‬אמרה האישה עם גלגלי‬
‫השיער‪" ,‬אני מבינה‪"...‬‬

‫לאמיתו של דבר‪ ,‬היא לא הבינה כלל — היא פשוט הגיבה בצורה‬
‫המתבקשת‪ .‬קראו לה ָי ֶאק ֹו היָראיי‪ .‬היא היתה אחת הלקוחות הקבועים‬
‫בבית הקפה‪ ,‬וניהלה בר אינטימי סמוך‪ .‬היא תמיד באה לשתות כוס‬
‫קפה לפני העבודה‪ .‬הגלגלים שוב היו בשיער‪ ,‬אבל היום היא לבשה‬
‫חזייה צהובה חושפנית‪ ,‬חצאית מיני אדומה בוהקת וטייטס סגולים‬
‫צעקניים‪ .‬היראיי ישבה ברגליים משוכלות על כיסא הבר והאזינה‬

‫לפומיקו‪.‬‬
‫"זה היה לפני שבוע בדיוק‪ .‬את זוכרת‪ ,‬נכון?" פומיקו קמה והפנתה‬

‫את דבריה למלצרית שמעבר לבר‪.‬‬
‫"הממ‪ ...‬כן‪ ",‬ענתה המלצרית באי־נוחות‪ ,‬בלי להביט בפניה של‬

‫פומיקו‪.‬‬
‫למלצרית קראו קאז ּו ט ֹוקי ָטה‪ .‬קאזו היתה בת דודו של הבעלים‪.‬‬
‫היא מילצרה במהלך לימודיה באוניברסיטת טוקיו לאמנויות‪ .‬היו‬
‫לה פנים יפות למדי‪ ,‬גון עור חיוור ועיני שקד דקות‪ ,‬אך תווי פניה‬
‫לא היו מאלה שנחרתות בך‪ .‬פנים מהסוג שאילו הבטת בהן ועצמת‬
‫עיניים וניסית להיזכר במה שראית‪ ,‬לא היה עולה על דעתך שום דבר‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬היא היתה בלתי מורגשת‪ .‬לא היתה לה נוכחות‪ .‬גם לא היו לה‬
‫הרבה חברים‪ .‬לא שהדבר הטריד אותה — קאזו היתה מסוג האנשים‬

‫שמערכות יחסים בינאישיות מעיקות עליהם‪.‬‬
‫"אז‪ ...‬מה איתו? איפה הוא עכשיו?" שאלה היראיי בעודה משחקת‬

‫בספל שבידה ובלי להפגין עניין רב במיוחד‪.‬‬
‫"אמריקה‪ ",‬אמרה פומיקו וניפחה את לחייה‪.‬‬

‫‪14‬‬