Page 18 - 9322
P. 18
ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י
לה את זה כמו שצריך ...לא?" היא אמרה בנימה עניינית לקאזו,
כשהדליקה אותה.
"אולי אני באמת צריכה ",ענתה קאזו בקולה המונוטוני שעה
שהקיפה את הבר ונעמדה מול פומיקו.
היא נתנה בה מבט רך וחביב ,כאילו ביקשה לנחם ילדה בוכייה.
"תראי .אני רוצה שתקשיבי ,ותקשיבי לי טוב .בסדר?"
"מה?" גופה של פומיקו התקשח.
"אפשר לחזור אחורה .זה נכון ...אפשר לחזור אחורה ,אבל"...
"אבל"?...
"כשחוזרים אחורה ,עד כמה שמתאמצים ,ההווה לא משתנה".
ההווה לא משתנה .לזה פומיקו לא היתה מוכנה כלל וכלל —
היא לא היתה מסוגלת להכיל זאת" .הא?" היא אמרה בקול בלי
לחשוב.
קאזו המשיכה בנחת" .גם אם תחזרי לעבר ות ַספרי ל ...אממ,
לחבר שלך שנסע לאמריקה איך את מרגישה"...
"גם אם אני אספר לו איך אני מרגישה?"
"ההווה לא ישתנה".
"מה?" פומיקו כיסתה על אוזניה בייאוש.
אבל קאזו המשיכה לומר בשוויון נפש את המילים שפומיקו רצתה
לשמוע פחות מכול" .זה לא ישנה את העובדה שהוא נסע לאמריקה".
גופה של פומיקו נתקף כולו רעד.
ועדיין ,במין התעלמות אכזרית מרגשותיה ,קאזו המשיכה בהסבר.
"גם אם תחזרי לעבר ,תגלי את רגשותייך ותבקשי ממנו לא לנסוע,
זה לא ישנה את ההווה".
פומיקו הגיבה באימפולסיביות על דבריה הקרים של קאזו" .זה די
סותר את המטרה ,לא?" אמרה בהתרסה.
"תירגעי ...בואי לא נירה במב ֵ ֹשר ",אמרה היראיי .היא ינקה
מהסיגריה ונראתה לא מופתעת מתגובתה של פומיקו.
"למה?" שאלה פומיקו את קאזו ,ועיניה התחננו לתשובה.
18
