Page 17 - 9322
P. 17
לפני שהקפה יתקרר
בבית הקפה היו האישה בשמלה הלבנה ,הגבר עם מגזין הנסיעות שלו
והיראיי וקאזו — אותם הפרצופים שהיו בו בשבוע שעבר.
"אפשר לחזור בזמן ,נכון?" היא שאלה במבוכה.
אולי מוטב היה אילו פתחה בשאלה הזאת .אבל לא היה שום טעם
בהבנה הזאת עכשיו.
"אז אפשר או לא?" היא שאלה ונעצה את עיניה בקאזו שמעבר
לבר.
"הממ .אה "...ענתה קאזו.
עיניה של פומיקו שבו ונדלקו .היא לא שמעה לא.
אווירת התרגשות אפפה אותה" .בבקשה תחזירי אותי אחורה!"
היא התחננה בנמרצ ּות כזאת ,עד שכמעט זינקה מעל הבר.
"את רוצה לחזור ולעשות מה?" שאלה היראיי בקרירות בין
לגימות קפה פושר.
"לתקן ".פניה היו רציניות.
"אני מבינה "...אמרה היראיי במשיכת כתף.
"בבקשה!" היא הגבירה את קולה; המילה הידהדה ברחבי בית
הקפה.
רק לאחרונה עלה במוחה הרעיון להינשא לגורו .בקיץ היא תהיה
בת עשרים ושמונה ,ולא פעם נחקרה בידי הוריה העיקשים ,שגרו
בהאק ֹודא ֶטה — עדיין לא חושבת להתחתן? לא פגשת שום גבר נחמד?
וכן הלאה .הנדנוד של הוריה החריף מאז התחתנה אחותה בת העשרים
וחמש בשנה שעברה .הדברים הגיעו לידי כך ,שעכשיו קיבלה מהם
אימייל שבועי .מלבד האחות הצעירה היה לפומיקו גם אח בן עשרים
ושלוש .הוא נשא לאישה בחורה מעירם בעקבות היריון לא צפוי
והשאיר את פומיקו רווקה יחידה.
לפומיקו לא בער שום דבר ,אבל אחרי שאחותה הקטנה התחתנה,
משהו בדפוס החשיבה שלה השתנה .היא החלה לחשוב שאולי זה
בסדר להתחתן ,אם זה יהיה עם גורו.
היראיי שלפה סיגריה מפאוץ' בהדפס נמר" .אולי כדאי שתסבירי
17
