Page 20 - 9322
P. 20

‫ט ֹושיקאז ּו קאוואג ּוצ'י‬

‫האנשים היחידים שתוכל לפגוש בהיותך בעבר הם אלה שביקרו‬
‫בבית הקפה‪ .‬מה שבדרך כלל סתר את עצם מטרתה של ה ֲחזרה בזמן‪.‬‬
‫כלל נוסף היה‪ :‬אין דבר שביכולתך לעשות בעודך בעבר‪ ,‬שישנה את‬
‫ההווה‪ .‬שאלו בבית הקפה מה מקורו של הכלל הזה‪ ,‬אבל התגובה‬

                                   ‫היחידה היתה‪ ,‬שהם אינם יודעים‪.‬‬
‫מאחר שמח ֵּבר הכתבה לא הצליח למצוא אף אחד שחזר לבקר‬
‫בעבר בפועל‪ ,‬השאלה אם הדבר אכן אפשרי או לא נותרה בגדר‬
‫תעלומה‪ .‬גם בהנחה שהדבר אפשרי‪ ,‬הסוגיה הבעייתית שאי־אפשר‬

      ‫לשנות את ההווה‪ ,‬בהחלט הוציאה את העוקץ מן הרעיון כולו‪.‬‬
‫הכתבה הסתיימה באמירה‪ ,‬שאין ספק כי מדובר באגדה אורבנית‬
‫מעניינת‪ ,‬אבל קשה להבין מה מקורה בכלל‪ .‬כמין תוספת הוזכר‬
‫שם‪ ,‬כי יש כללים נוספים שצריך לציית להם‪ ,‬אך לא ברור מהם‬

                                                              ‫בדיוק‪.‬‬
‫תשומת לבה של פומיקו חזרה לבית הקפה‪ .‬היראיי התיישבה‬
‫לשולחן מולה והחלה להסביר בעליזות את שאר הכללים‪ .‬פומיקו‪,‬‬
‫ראשה וכתפיה עדיין שרועים על השולחן‪ ,‬קבעה את מבטה בכלי‬
‫הסוכר‪ ,‬תהתה מדוע אין משתמשים כאן בקוביות סוכר‪ ,‬והאזינה‬

                                                              ‫בשקט‪.‬‬
‫"אלה לא הכללים היחידים‪ .‬יש רק כיסא אחד שמאפשר לחזור‬
‫בזמן‪ ,‬או־קיי? ובזמן שאת נמצאת בעבר‪ ,‬את לא יכולה לזוז מהכיסא‬
‫הזה‪ ",‬אמרה היראיי‪" .‬מה עוד היה לנו שם?" היא שאלה את קאזו‪,‬‬

                              ‫כשהגיעה בספירתה לאצבע החמישית‪.‬‬
‫"יש מגבלת זמן‪ ",‬אמרה קאזו בלי להסיר את עיניה מן הכוס‬
‫שמירקה‪ .‬היא דיברה כמו במחשבה שנייה‪ ,‬כאילו היא רק מדברת‬

                                                             ‫לעצמה‪.‬‬
         ‫פומיקו הרימה את ראשה לעבר הבשורה‪" .‬מגבלת זמן?"‬

                                   ‫קאזו חשפה חיוך קל והינהנה‪.‬‬
‫היראיי הקישה בשולחן‪" .‬האמת היא‪ ,‬שמספיק ששומעים את‬
‫הכללים האלה‪ ,‬כדי שכמעט אף אחד לא ירצה עוד לחזור לעבר‪",‬‬

                                ‫‪20‬‬
   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25