Page 508 - 2
P. 508
Ì˙Áלסימ קפד ‚Ú˙ ¯ÙÂÒ
ש זכור לא עשו בו קט כגדול בהמה עשו בה מהת על החת"ס ,דהרי בתוס' הקשו הא אי
קטנה כגדולה ,וע"ז קאמר דבב"נ בי בזכור בי שליחות וזכיי' לנכרי ותירצו כיו דבה זכיי' נעשה
בבהמה חייב בקט כגדול ,והיינו כפירוש ב' דהכ"מ ישראל הו"ל כישראל גמור לעני זכיי' ,ומעתה
דכוונתו לפחות מב ט' שני דבזה לא שוה ב"נ לאחר שהגדילו בשני וסימני הרי שפיר יכולי
לישראל ,א קשה מהיכ מפיק זאת והכ"מ הניח למחות ,דממ"נ א בתר סו אזלינ והיינו כיו
בצ"ע ,אבל א נימא דהרמב" סובר כהרא"ש דזמ דבה זכיי' נעשה ישראל הוי כישראל גמור א"כ
גדלות הוא בכלל שיעורי שנאמרו למ"מ ,וא"כ כ"כ שוב קט הוי עד עכשיו ,דאי אפשר לתפוס החבל
נמי זמ ט' שני לזכר וג' שני לנקבה לעני ביאה בשני ראשי לומר דלעני זכיי' דינו כישראל ולעני
כמש"כ הרא"ש והמהרי"ל להדיא יע"ש] ,וא כי
מהר" בחי' למס' סנהדרי )ד נ"ד ע"א( ד"ה איש קטנות וגדלות דינו כב"נ.
וכו' לא משמע הכי ,שכתב רק דחכמי עמדו על
הדבר שבשיעור זה ביאתו ביאה יע"ש ,אולי הוא ‰ÓÂשהשיג הדר"ג יחי' על החת"ס וכ' דפשטות
סובר דג זמ גדלות לא הוה הלמ"מ אלא שחכמי
עמדו על הדבר וכמש"כ התוס' ר"פ בסו"מ[ ,לפ"ז הש"ס דמס' נזיר לא משמע הכי ,הנה לא ראה
שפיר ניחא כיו דלא ניתנו השיעורי לב"נ לכ א כי החת"ס בעצמו הביא קושי' זו בסי' שי"ז ומפרקה
בפחות מב ט' חייב ,והרי מוכח כדברי החת"ס.
יע"ש.
Ì Ó‡Âבכ"ז לאו ראי' מוכרחת היא דאטו שערי
·¯ Ìדברי החת"ס שחידש דבב"נ לא תלי' הגדלות
תירוצי ננעלו ,ויעיי נמי ברדב"ז
בחידושיו על הרמב" ש ]דפוס ווארשא[ שכ' ג"כ בשני וסימני הרי אמורי רק לפי דברי
טע מספיק לחלק בי ישראל לב"נ בזה ,וע"ע ש הרא"ש שכ' דשיעורי דשני וסימני המה הלמ"מ,
בהגהות עמק המל ,ואדרבה מהרדב"ז והכ"מ ולדידי' דבריו מוכרחי לפמש"כ הרמב" דלא ניתנו
שנבוכו בפירושא דהרמב" הכי מוכח דס"ל דלא השיעורי לב"נ ,וא דלכאורה משמע מתוס' חולי
כהחת"ס דלהחת"ס א"צ לכ"ז ,ואולי משו דלא )ד ל"ג( דלא ס"ל כהרמב" כמש"כ הפמ"ג סי'
ברור להו דברי הרא"ש מאחר דרבי לא ס"ל הכי ס"ב ובספרו גו"ר כלל מ"ה ,שאני הת דס"ל דסת
אכילה הוא בכזית כמש"כ הפמ"ג ,משא"כ כא
כמו שהבאתי לעיל. דודאי פשיטא דהלמ"מ לא נאמר לב"נ ,אבל באמת
לאו כ"ע מודי להרא"ש כמבואר ברש"י מס' ערכי
‡ ÌÏÂא לפי דברי החת"ס ,מ"מ מש"כ הדר"ג )סו ד י"ח( ובתוס' ר"פ ב סו"מ ,וג רש"י במס'
נזיר והרעמ"ב שהבאתי לעיל לא ס"ל כהרא"ש,
ליישב בזה דמש"ה אמרינ לגבי קט דתקלה ]ולפי הנראה שלש מחלוקות בדבר[ ויעיי בתשו'
איכא כיו דב"נ מוזהר ע"ז ג קט ,לאו מילתא הוא מהרי"ל סי' נ"א ]ותימה שלא הביא דהיא פלוגתא
דקאמר דא א נימא כ בקט בר דעת אבל קטנה דקמאי קמאי[ והרי לדידהו שפיר י"ל דאי חילוק בי
בת ג' שני דמסתמא אי לה דעת שלימה ]יעיי ישראל לב"נ ,ומהתימה על החת"ס שהקשה לפי
ברמב" פ"ד ה"ז מה' אישות ובהה"מ ש [ וג ב"נ דברי הרא"ש על הרמב" שכ' דאי עונשי מה לא
אינ מוזהרי ,א"כ אכתי אי קאמרינ הת ג קט וכו' ומה מקשה מגברא אגברא אחרי שראינו
לעני קטנה בת ג' שני דתקלה נמי איכא ,וא לא
בלא"ה דלאו כ"ע מודי לדברי הרא"ש ז"ל.
מחלקינ בי יש בה דעת לאי בה דעת.
‡ Íלכאורה נראה דע"כ סובר הרמב" כהרא"ש
¯˜ÈÚ·Âהקושיא שהקשה א ג בקט תקלה איכא
דהוא הלכה למ"מ ולא נאמר לב"נ וכמש"כ
א"כ בזר ששימש בשבת אמאי הוי איסור החת"ס ,דהרי כתב בפ"ט ה"ו מה' מלכי דב"נ
בת אחת כשהביא ב' שערות בשבת ,י"ל הלא לדעת חייב על הזכור בי קט בי גדול וכו' והכ"מ ש
רוב פוסקי שבועה חל על חצי שיעור ,ואפי' נדחק בכוונתו ומש"ה דחק א"ע לומר בפירושו הא'
להפוסקי דלא חל היינו משו דסוברי דג על דכוונתו קט פחות מי"ג שני ,אבל זה תימה בעיני
ח"ש מושבע ועומד מה"ס ,אבל בקט אפי' א נימא וכי ס"ד לומר דאינו חייב השוכב עד שיהי' הנשכב
דתקלה איכא מ"מ שפיר י"ל דאינו מעכב האיסור ב י"ג מה עני של השוכב לגדלות די"ג שני של
לחול דעכ"פ לאו בכלל מושבע ועומד מהר סיני הוא. הנשכב ,והלא עד כא לא פליגי א בישראל אלא
א בעי שיהי' ב ט' שני כמבואר בסנהדרי )ד
].[‡Ó 'ÈÒ (‡"Ú¯˙ ·Â˜¯ËÚÈÙ) χÂÓ˘ ˙Á Ó נ"ד ע"ב( ,אבל לא שיהי' ב י"ג שני ,ג מפשטות
לשו הרמב" משמע דכוונתו להא דאמרי' בגמרא
