Page 505 - 2
P. 505
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙Ú
בי בנפרד שניה התר ובחבור שניה אסור להעני הבגד צמר שהוא לבוש בו ,וזה מה שאנו דני ואנו
שאנו דני עליו דהיינו צמר ע פשת כמו שכתבנו רוצי מ הבטול שיהיה רשאי לקח מ החוטי הללו
ובארנו בעזה"י והוא כפתור ופרח לע"ד בעזה"י. לחבר אל בגד צמר ,אבל א טר נוצי צמר בנוצי
פשת או חוטי צמר בחוטי פשת על דעת לעשות
ÔÈÈÚתוס' נדה ד ס"א ע"ב ד"ה בגד וכו' הנה נראה מתערובת הזה בגד א' שפיר נאמר דאסור לעשות,
מה תאמר מעוט הפשת בטל ברוב הצמר הא ליתא,
דלפי' התוס' היינו בגד צמר רחלי שנאבד חוט דהא במה שאתה ד עליו באותו העני שניה מי
של פשת או להפ ,כיו דהאי לחודא שרי והאי א' ה דש א' של אסור חל על שניה כאחד
לחודא שרי ותחלת האסור מתהוה ע"י התערובת לחבר וללבש ,והוה כמי במינו לסברת אאמ"ו
ע"כ לא שיי בו ביטול וכ נראה מלשו רש"י זצ"ל עפ"י הר" הנ"ל בח"ס חא"ח הל"ל ,דבבחינת
תמורה ל"ד ע"ב ,וכ משמע מתשובת אאמ"ו עצמ התר והתר הוא ובבחינת החבר אסור ואסור
מאוה"ג זצ"ל ח"ס סי' ק"ז באו"ח ריש העמוד הוא ,דכיו דאתה ד לחבר הצמר אל הפשת הוא
שהבי כ עיקר סברת התוס' שהתערובת זה בעצמו אסור ,וכשאתה ד לחבר הפשת אל הצמר הוא
שגור האסור אינו בדי שהוא בעצמו יגרו ההתר אסור ,א"כ הוה אסור ואסור ,והוה מי במינו
כשני הפכי בנושא א'. בהשתוות העניני לא מבטלי אהדדי.
Ê"ÙÏבחוט של שעטנז צמר ופשתי יחדיו שנאבד ‰Ê·Âנלע"ד לפרש דברי הירושלמי דמייתי הרא"ש
בבגד שפיר בטל כיו שאי תערובת הזה ז"ל וז"ל הירושלמי צמר ופשת שטרפ זב"ז
שנתערב בבגד גר לו האסור שכבר היה אסור קוד ר"ה בש ר"י בטל רב אמר אסור בתערובת ,מה
לכ שפיר בטל חוט הזה האסור ברוב הבגד של מפליג רב אמר אסור כשעשא בגד בפני עצמו ר"י
התר .ולכאורה נראה אפילו הבגד הוא של צמר אמר בטל דבעי למערבי בחור ,עי' במפרש מהר"א
רחלי ,מ"מ בטל החוט הזה של שעטנז בבגד הזה, פולדא ז"ל דפירוש דבעי למערבי בחור שיערב
לפי סברה הנ"ל ,דאי לומר כיו שמי הצמר גור ביניה צמר גמלי לבטל צמר הרחלי ע"ש ופירש
האסור אינו בדי שיהיה אותו המי בעצמו גור זה דוחק דא"כ מאי קאמר בטל הא עדיי לא בטל
ההתר אעפ"י שלא נתהוה האסור עכשיו ע"י אלא שיוכל לבטל ,ועוד מאי קאמר רב אסר
התערובת הזה ,מ"מ מי הזה גר לו האסור אינו בתערובת כשעשא בגד בפ"ע ,לא הול"ל אלא רב
בדי שיהיה אותו המי בעצמו גור ההתר אעפ"י אסר כשלא ערב בחור ,ועוד א"כ אי עני ר' ירמיה
שלא נתהוה האסור עכשיו ע"י התערובת הזה ,מ"מ מעני רב כלל ,ע"כ נלע"ד דהא דאמר ר"י בטל
מי הזה גר לו האסור אי סברה לומר כיו היינו כפשוטו שבטל מעט הצמר בפשת המרובה או
שנתרבה מאותו מי ונתוס גור האסור יגרו התר, להפ ,ומפרש הירושלמי הא דר"י היכא דבעי
א"א לומר כ ,דא"כ תקשה ג בבשר בחלב נאמר למערביה בחור הכוונה שבאה השאלה שרוצה
כ א נתערבה חתיכה אחת בשר שכבר נתבשלה לערב הצמר דהיינו לחברו אל בגד צמר אחר אי שרי
בחלב ונעשית חתיכה דאסורא ברוב חתיכות של או לא משו שמא פוגע בפשת המעורב בו ,וקאמר
התר לא תהיה בטלה ברוב כיו שמי הבשר גר ר"י בטל פי' חוטי הפשת נתבטלו ברוב חוטי הצמר
האסור אינו בדי שיהיה המי הזה בעצמו גור ומותר לקח מ התערובת הזה לחברו ולערבו בבגד
ההתר ,אע"כ הא ליתא אעפ"י שהמי הזה גור צמר ולא נאסור את הרוב הצמר לערב ע צמר
האסור ,מ"מ כיו שכבר נאסרה החתיכה ולא נתהוה בשיבל מעוט הפשת האסור לחבר ע הצמר דמעוט
האסור ע"י התערובת הזה השני יוכל לגרו התר, האסור בטל ברוב ההתר ,והא דאמר רב היינו
א"כ ה"נ נימא כשנתערב חוט של שעטנז בבגד צמר כשעשא בגד בפני עצמו שעשה מתערובת הזה
כיו שאי תערובת זה השני גור האסור בטל בעצמו בגד א' ,בזה אי המעוט בטל ברוב דהוה מי
האסור בהתר והנפ להיות התר וכו'¯ÙÂÒ ·˙ÎÓ] . במינו לפי ההשתוות שיש בה בי בנפרד בי בחבור
[‚Ï 'ÈÒ „"¯ÂÈ
