Page 504 - 2
P. 504
ËÒ˙ ¯ÙÂÒ לסימ צו Ì˙Á
שבקצה האחרו של הבגד גור האסור כמו החוט ישרה ,אשר הכריחו לאאמ"ו זצ"ל ליחס להתוס'
התחתו הנוגע בו ודוק וכ יתפרש לשו הרא"ש ז"ל והרא"ש סברה דחוקה ,ויגעתי עוד ומצאתי בעזה"י
במה דסיי דכולה חדא חתיכה דאסורא כוונתו ג"כ ליישב לשו התוס' שיסכי הלשו לכוונת אאמ"ו
כנ"ל ,כ צריכי אנו לפרש לשו התוס' מאחר שאנו זצ"ל ,והוא כמו שאבאר בעזה"י .הנה כבר הקדמתי
מוכרחי לפרש ולהבי כוונת כמו שכתב אאמ"ו שממשנה פ"ט דכלאי מוכח שיש בטול להתר צ"ר
זצ"ל משו דהוה שני הפכי בנושא אחד ,כי היכא בהתר צ"ג ומותר אח"כ לערב פשת הרבה כמה
דלא תקשה עליה ממתני' דצמר רחלי בטל בצמר שירצה ,ולעשות ממנו אריג בגד וללבשו ,ולא אמרינ
שהפשת והצמר יחדיו יעשו חדא חתיכה דאסורא ולא
גמלי . יהיה כח בהצמר גמלי לבטל חתיכה זו דאסורא לפי
שאינו רוב כנגד שניה יחד ,ע"כ היינו טעמא משו
Ì Ó‡Âמאחר שאאמ"ו בעצמו זצ"ל העיד שסברה דכבר נתבטל הצמר רחלי קוד שנתחבר אליו
הפשת ושוב אינו חוזר ונעור ,א"כ קשה ג בצמר
זו דחוקה ותמה על הראשוני מנא להו ופשת נימא הכי כשנתערב החוט של פשת בהרבה
לומר כ ,ויצא לחדש ש טע אחר דאי בטול לצמר חוטי צמר יהי' בטל החוט ברוב ויהיה כאילו כולו
בפשת ופשת בצמר משו דהוי מי במינו עפ"י צמר ,וכשיארוג אח"כ ויעשה מהתערובת בגד אחד
סברת הר" ע"ש ,דהתר בהתר הוי מב"מ כמו עולי לא יהיה חוזר ונעור ,א כ מה שסברתי אני פשוט
בעולי ,אלא צמר רחלי בצמר גמלי הוה אסור סברה טובה ורחבה בכוונת לשו התוס' כיו דנעשה
בהתר דעל צמר רחי הוה ש אסור דאסור ללבשו הכל חדא חתיכה דאסורא שהמרובה נעשה אסור כמו
ע פשת יחדיו ,וצ"ג מותר בכל המיני ,הוה צ"ר המועט אי כא מבטל ,סברה זו א"א להתקיי מפני
כנגד צמר גמלי מי אסור במי מותר ,משא"כ צו"פ שנאמר אדרבא כבר נתבטל החוט שלפשת קוד
דכל א' מותר בעצמו ואסור בתערובת ע שכנגדו שנתחבר בחבור העושה אותו אסור ושוב אינו חוזר
א"כ הוה לשניה תכונה אחת בבחינת האסור ונעור וכולה חתיכה דהתירא ולא דאסורא הוא כיו
ובבחינת ההתר ע"כ הוה כמי במינו ולא מבטלי שכבר נתבטל קוד שנתחבר בחבור העושה כלאי
אהדדי ועי' בח"ס חי"ד סי' צ"ו כתב אאמ"ו זצ"ל ושוב אינו חוזר ונעור כדמוכח ממתני' דצמר רחלי
בפשיטות דצמר ופשת הוה בבחינת מבשא"מ ,ע"כ בצמר גמלי ,ע"כ אנו מוכרחי לומר דס"ל להתוס'
הוכרחו הראשוני לומר דטעמא דלא מבעלי אהדדי והרא"ש לחלק דוקא צמר גמלי הוא דמבטל לצמר
משו דהוה כשני הפכי בנושא אחד ע"ש ,לא רחלי לפי שאי תערובת גור האסור אבל צמר
שדברי אאמ"ו סתרי אהדדי דמה שכתב בחא"ח סי' רחלי לא יוכל לבטל פשת וכ להפ לפי שהמרובה
ק"ז דצו"פ הוה מב"מ טפ"י סברת הר" ,דהיינו הוא גור האסור אינו בדי שיהיה גור האסור
הראבי"ה יוכל להיות דבר כ ,ומש"כ בי"ד סי' צ"ו בעצמו גור ההתר דהוה כשני הפכי בנושא אחד,
הנ"ל הפ מזה ,כתב דהתוס' והרא"ש ע"כ לא סברו וכ יתפרש לשו התוס' דלא שיי בטול אלא באסור
כ ,ולדעתו ז"ל אי חולק על סברת הר" דלרבנ המעורב בהתר ,אבל לא בכלאי ששניה התר
אזלינ בתר השתוות העניני ,אע"כ דס"ל להתוס' ונאסרי ע"י תערובת ,בזה כבר תמו דברי התוס'
והרא"ש דצו"פ לא מקרי שוי בענינ כיו שנמצא בתירוצ ,ומה שהוסיפו לומר ,כ אסור המרובה כמו
בה ההתנגדות בעצמ ע"ש .עכ"פ הנ רואה המועט ,אי כוונת לומר שהצמר אסור כמו הפשת
שסברה זו דצמר ופשת יהיו נקראי מב"מ אינה המועט שמתערב בו ואי כא מבטל הא ליתא דכבר
סברה מוחלטת ,א"כ נלע"ד דאפשר לחלק בי היה יכול לבטל קוד שנעשה אסור ,אלא כוונת
הפרקי ,ולומר דהכל פי העני ,דא נתערבו חוטי לומר שכל הצמר גור האסור בתערובתו שלא תאמר
פשת ברוב חוטי צמר ואנו דני א מותר לקח שאי גור האסור אלא חוט א' של צמר הסמו ונוגע
מחוטי הללו לתפור בה בגד צמר או יהיה אסור בהחוט של פשת ועדיי יתבטל החוט של פשת
משו ספק דלמא פוגע בחוט של פשת שפיר נאמר והצמר יחדיו ברוב הבגד דהיינו באל חוטי שאינ
דמותר דרחמנא אמר א"ר להטות וכיו שהרוב חוטי נוגעי בהפשת ,ע"ז קאמר התוס' הא ליתא דכ
צמר המותרי לתפור בבגד צמר וללבשו לא נאסר אסור המרובה כמו המועט פירש אי לחלק הצמר
הרוב בשביל המועט אלא המועט בטל ברוב ,ולא לשתי דכולה חדא חתיכה דצמר הוא ,וחוט העליו
נקרא הפשת מינו של הצמר דלפי העני מה שאנו
דני בו זה אסור וזה מותר שהצמר מותר לחברו אל
בגד צמר שהוא לבוש בו ,והפשת אסור לחבר אל
