Page 503 - 2
P. 503
˘‡ ˙ÂÏהוספות והשלמות ˙·¢˙ ˙ÁÒ
כסברת התו' שבת דכ"ט ע"ב דא דהבערה ללאו קרבנות צרי מליחה משו דעל כל קרבנ תקריב
יצאת עכ"ז מכבה איכא חיוב א"כ בהקטרה איכא מלח ושוב ממילא א לא ידחה שבת יהי' בישול
מכבה לכ שפיר צרי חביבה מצוה בשעתה אבל מצד מליחה ויהי' מחלל שבת לכ שפיר ג באברי
התו"כ ס"ל כדעת החו"י דליכא מכבה למ"ד הבערה איכא רבותא דחביבה מצוה בשעתה אבל התו"כ
ללאו יוצאת שפיר איכא רבותא רק בחלבי כנ"ל הוא שיטת הרמב" דליכא במליחה משו מבשל
ועי' בחמד"י ח"ב סי' ז' עש"ה ,ולדינא ראיתי לכ מביא ראי' רק מחלבי .עוד נלע"ד ע"ד פילפול
בשו"ת תשואות ח סי' י"ב להתיר לית בצלי דהנה קשה למה הקטר חו"א דו"ש משו חביבה
לתו כלי שני משו דאי כוונתו לבשל הבצלי רק מצוה בשעתה הא אי שו רבותא בזה דג א לא
למתק הקדירה דהא חזינ א לאחר שנצטנ ואי ידחה שבת יעבור על איסור עשה דהשלמה כנ"ל א
היס"ב נותני הבצלי לתוכו ואי הכוונה רק לבש התי' דרבותא הוא על המליחה דהוא משו מעבד
את המאכל א"כ י"ל א א נות את הבצלי קוד כמו דצרי קרא דמליחה דו"ש כ מיקרי מחלל שבת
שנצטנ הא קיי"ל דשא"מ מותר דל"ה פ"ר כיו במליחה וצרי חביבה מצוה בשעתה א קשה הא
שהוא כ"ש ואינו ברור שיבשל את הבצלי רק ספק אי עיבוד באוכלי ותי' השעה"מ דצרי קרא לעני
שמא הוא דבר ר כו' וה"נ אי שו אד מתכוו חלבי דזה הוי מלאכה גמורה כיו דחלבי אי
לבשל הבצלי עייש"ה וא מתיר כ בבצלי א"כ ראוי לאכילה עיי"ש א"כ מעתה שפיר אמר התו"כ
כש"כ בציטרי דאינו רוצה שיתבשל רק למתק דרק חביבה מצוה בשעתה בהקטר חלבי ולא
המשקה ואינו אוכל הציטרי כלל וזורקו בוודאי באברי משו דבאברי ליכא חידוש דבלא זה
מותר בלי שו חשש .ידיד הדו"ש וטוב ˙"¢] . יעבור על איסור עשה אבל בחלבי שפיר איכא
חידוש דמחלל שבת ע"י מליחה א הש"ס דיל ס"ל
.['Ë 'ÈÒ Ô ·¯ ‰ÏÚ
ˆ ÔÓÈÒÏ [„È
פב"צ א"א שיתבטלו זב"ז דאימתי יתבטל המועט ‰ ‰Âאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתשובת ח"ס חא"ח סי'
קוד שנתחבר בחבור האסרו ועדיי אי עליו ש
אסור שיתבטל ממנו ,מה תאמר כשיתחבר חוט ק"ז וכ בי"ד סי' צ"ו כתב דסברת התוס'
הפשת אל הצמר בחבור ונעשה אסור יהיה חוזר והרא"ש משו דהוה כשני הפכי בנושא אחד
ומתבטל הא ליתא דכיו שאי אתה תוכל לומר שתערובת גור האסור הוא בעצמו יהיה גור ההתר
שנתבטל עד שנאסר שוב א"א שיתבטל דכ אסור וכתב סברה זו דחוקה ומנ"ל להתוס' והרא"ש.
המרובה כמו המועט ונעשה כולו חתיכה דאסורא ואשתוממה על המראה שראיתי רבינו א"א זצ"ל
ואי כא מי שיבטל .זאת היתה נראה לי פשוט סברת מיח להתוס' והרא"ש סברה דחוקה באמת ,עד
התוס' והרא"ש ז"ל ,וסברה זו כדבש מתוקה ,לא שמתמה עליה מנ"ל לומר כ ואנכי תמהתי לכאורה
נפלאת היא ולא רחוקה ,ואילו לא נתכוונו התוס' על תמיהתו של אאמ"ו זצ"ל כי מפשטות לשונ של
אלא לומר דהוה כשני הפכי בנושא אחד שתערובת התוס' והרא"ש לא נזכר ולא נשמע סברה זו ושפת
הגור האסור יהיה גור התר כמו שהסביר אאמ"ו ברור מללו דלא שיי בטול להתר בהתר שנאסרו ע"י
זצ"ל אי נפרס לשו התוס' "כ אסור המרובה כמו תערובת מפני שכ אסור המרובה כמו המועט,
המועט" וביותר לשו הרא"ש ז"ל "דכולה חדא והרא"ש כתב להדיא דכולה חדא חתיכה דאסורא,
חתיכה דאסורא" ולמה לנו ליחס להתוס' והרא"ש ונראה דכוונת ז"ל דלא שיי בטול כלל לומר על
סברה דחוקה אפילו יהיה אפשר שיהיה הלשו סובל דבר א' שנתערב בשתי שהאחד בטל ואינו דבר זה
כיו שיש לפנינו לומר שכוונו לסברה ישרה טובה כחוש מכחישו דלהיכ אזל )עי' במס' נדרי נ"ט ע"א
ורחבה ,כמה ימי של צער היה לי למצוא דעת קדוש היתר שבה להיכ הל ( אלא כל בטול הוא בטול
עליו אאמ"ו זצ"ל מה הגיע לזאת ומה ראה על ככה, אסור בהתר המרובה אל שחתיכה האחת האסורה
והנה בעזה"י יגעתי ומצאתי תל"י שיש ויש הוכחה נאבדה בעצמותה ,אלא תכונת האסור שבה בטל
גדולה שלא כוונו התוס' למה שהבנתי אני לסברה ונהפ להיות התר כמו הרוב שנתערב דרחמנא אמר
א"ר להטות .לכ בהתר דהיינו צמר בפשתי או
