Page 32 - HATAM-1
P. 32

‫‪¯ÙÂÒ‬‬  ‫פתוחי חות‬  ‫‪Ì˙Á‬‬  ‫„‬

 ‫לפני משה"ד‪ :‬והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומ עד שימצא הכל מקלסי אותו ואוהבי‬
 ‫אותו ומתאוי למעשיו‪ ,‬הרי זה קידש את ה'‪ ,‬ועליו הכתוב אומר עבדי אתה ישראל אשר ב‬
‫אתפאר עכ"ל‪ .‬רצונו כי מדת הבדידות באמת תועלת גדול לזיכו הנפש ומדה זו היא עצמיית‬
‫להחכ השל ‪ ,‬א חפ הבריאה תתחייב להתלבש מדה זו ולכסותה במדת ההתחברות בחברת‬
‫בני אד בסבר בפני יפות‪ ,‬שימצאו הכל מקלסי אותו ואוהבי אותו‪ ,‬כי עי"ז יוכל ליקח נפשות‬
‫בחכמתו להטיב דרכ ולהשיב אל ה'‪ :‬וזהו אמרו ולבש הכה מדו בד‪ ,‬הכוונה כי מדתו מצד‬
 ‫עצמו שהיא בד להיות בדוד‪ ,‬אותו המדה יתלבש באופ שמבחו לא יתרחק ולא ישתומ ‪ ,‬א‬
‫יהיה דעתו מעורב בי הבריות‪ ,‬להתחבר חבורות ולכנס הבדודי ‪ ,‬וזהו שאמר ומכנסי בד הכוונה‬
 ‫מידת כינוס הבדודי ילבש על בשרו מבחו ‪ ,‬שתהי' צהלתו בפניו לקבל כל אד בסבר פני‬
‫יפות‪ ,‬יאהוב את הבריות ויקרב לתורה‪ ,‬וזהו שאמר‪ :‬והרי את הדש וגו' ושמו אצל המזבח‪,‬‬
‫הדש תואר לפחותי הדעת ועובי החומר שה בער השל כמו הדש בער העולה קדש לה'‪,‬‬
 ‫וע"י מידת התחברות ע הבריות אשר ילבש על בשרו מבחו בנקל יוכל להעלות ג פחותי הער‬

                  ‫אל מעלה הנכונה ושמו אצל המזבח מקו מוקטר מוגש לה'‪.‬‬

 ‫והאוחז במדה זו מראה אהבתו אל ה' ביתר שאת וביתר עז‪ ,‬כי מדר אוהב את המל‬

‫להתאמ ולהשתדל בכל האפשר להכניס בני אד תחת עול מלכותו‪ ,‬ולהרבות לו‬
‫עבדי כיד המל ‪ ,‬ויע כי זכה אאע"ה למדה זו טר ציוה ה' עלי'‪ ,‬רק משכלו ומדעתו עמד‬
‫בראש כל חוצות‪ ,‬בנה מזבחות וקרא בש ה'‪ ,‬העמיד תלמידי הרבה‪ ,‬א הנפש אשר עשה‬
‫בחר ‪ ,‬לכ לו יאות להקרא אוהבו של המל ית"ש‪ ,‬זרע אברה אוהבי‪ ,‬וכגמול נפשו השיב לו‬
‫ה' וחל אהבתו אל ה' הי' אהבת ה' אליו וזהו שהודיענו ית"ש באמרו כי ידעתיו ]אהבתיו[‬

                   ‫למע אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דר ה'‪.‬‬

 ‫וזה נראה לכוו בכוונת הכתובי ]דברי כח[‪ :‬יקימ ה' לו לע קדוש וגו' וראו כל עמי האר‬

‫כי ש ה' נקרא עלי וגו' ואמר בפסוק שלאחריו והותיר ה' לטובה בפרי בטנ וגו'‪ ,‬ומקרא‬
‫הזה אומר דרשוני‪ ,‬כי לשו והותיר נופל על חלק הנשאר מכל כמו‪ :‬והנותר ממנו עד בקר‪ ,‬ומה‬
‫ענינו לכא ? ג אמרו בפרי בטנ אי לו פתר כפשוטו? אמנ אחר התבוננת היטב נבי כי זאת‬
‫היא הברכה העליונה אשר אי למעלה ממנה‪ ,‬בהקד מ"ש הרמב" ז"ל אל בנו ר' אברה וז"ל‪:‬‬
‫ודע בני כי האד המסכ בזה העול השפל אי לו מנוחה בו‪ ,‬ואשרי למי שחתמו ימיו מהרה בלי‬
‫טרדת הנפש עכ"ל‪ .‬ותוכ כוונתו הוא כי עיקר הויות האד בעוה"ז הוא רק הכנה להגיע לחיי‬
‫הנצחיי בעוה"ב‪ ,‬וכשאחז"ל‪ :‬התק עצמ בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלי ‪ .‬והכנה זו היא כשרו‬
‫מעשה המצות ושלימות הנפש‪ .‬ואי שיעור להשלמה ההיא בזמ כ"א הכל תלוי בהשתדלות האד ‪,‬‬
 ‫והיה כאשר ירי השכל את ידו‪ ,‬וגבר הנפש על החומר‪ ,‬ושבה כנעורי' בית אביה בקוצר ימי ‪ ,‬א‬
‫א יניח השכל את ידו וגבר החומר לעשות חיל בימי נעוריו‪ ,‬תצמח מזה רעה להנפש‪ ,‬כי צריכה‬

 ‫להיות טרודה בעול השפל הזה ובהבליו ימי רבי כשבעי שנה ולפעמי יותר עד שיתק האד‬
‫את אשר עיות‪ ,‬ויפה כ' הרמב" ז"ל אשרי למי שחתמו ימיו מהרה בלי טרדת הנפש‪ ,‬ומעתה יפלא‬

 ‫הלא עינינו רואות השרידי אשר ה' קורא‪ ,‬ג המה ינובו בשיבה‪ ,‬ובלי ספק כי ה השלימו נפש‬
                            ‫בימי נעור ‪ ,‬ולהיכ אריכות ימי של אלו?‪.‬‬

‫אמור מעתה כי בודאי ה מצד עצמ כבר חתמו ימיה ואריכות ימי שלה אינו לטובת עצמ ‪,‬‬

 ‫כי כבר שלמו ימיה מצד כשרו נפש רק השי"ת מניח עוד על האדמה לטובת זרעיה‬
‫וצאצאיה ותלמידיה ‪ ,‬שיהנו מאור וישלימו ג ה נפש ‪ ,‬ואי זה טלטול וטרדה להנפש‪ ,‬כי‬
‫זכות הוא לה להשפיע מאורה לזולתה‪ .‬וזאת הברכה אשר ביר ה' את עמו ישראל‪ ,‬אחר שאמר‬
‫יקימ ה' לו לע קדוש וראו כל עמי האר כי ש ה' נקרא עלי ‪ ,‬וברכ בתכלית השלימות‪ ,‬באופ‬
‫שתושל נפש בימי נעור ומצד שלימות נפש כבר חתמו ימיה ‪ ,‬וימי הזקנה אשר הותיר ה'‬
‫על פני האדמה א למותר‪ ,‬אמר בכל זאת לא יהיה ימיה הנותרי טלטול וטרדה רעה לנפש‬
   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37