Page 36 - HATAM-1
P. 36
Ì˙Á Áפתוחי חות ¯ÙÂÒ
דורות הראשוני לדורות האחרוני ,הראשוני שהי' לב כפתחו של אול וכביר מצאה יד
להמציא המצאות ולחדש חדשי בכל זאת היה תפארת וכבוד הקבלה שקיבלו מפי רב
ונתפאר ר' אלעזר הבבלאי שלא אמר דבר מעול שלא שמע מפי רבו ,ואנ בעו"ה יתמי דיתמי
אטומי לב ואז אי אתנו יודע עד מה ,בכל זאת רבו כמו רבו זחוחי הלב כל א' בונה במה לעצמו
ממה שלבו אומר לו ,מחדש חדשי לבקרי ,לא מפי סופרי ולא מפי ספרי ,מדלגי על הגבעות
וקופצי על ההרי ,כתישי וכשעירי ,תא חזי איתא במס' חולי ד ו' ע"ב :התיר רבי בית שא
כולו על ידו וכו' ,אלא מקו הניחו לו אבותיו להתגדר בו א אני מקו הניחו לי אבותי להתגדר
בו ,מכא לתלמיד חכ שאמר דבר הלכה שאי מזיחי אותו ואמרו לה אי מזניחי אותו ואמרו
לה אי מזחיחי אותו וכו' ,למ"ד שאי מזניחי אותו פירש"י אי משקצי את דבריו ,פי' דסד"א
אי אמר דבר חדש מכזבי אותו על פניו לאמור שקר אתה דובר )ע"ד דאמר בתשובות הרשב"א
שאי מאמיני לעדות אנשי דעלמא דאמרי ניקב הריאה בא משורי המנגחי ( אלא מאמיני
לתלמידי חכמי שכ קיבל ,אבל מכל מקו יכולי לומר לו עיי עוד בשמועת דלמא הכי והכי
הוה המעשה ,ואתה לא דקדקת בשמועת ,אבל לאיד לישנא אי מזיחי אותו כלל כמו לא יזח
החוש ,והוא כמו במסקנא דשמעתי חזי מא גברא רבא דקמסהיד ,פירש"י בוודאי יפה כיו
ודקדק בשמועתו ולא יזח החוש כלל אלא כאורי ותומי שמאירי ומשלימי דבריה .
אמנ בי לה דאי מזניחי בי לה דאי מזיחי אי אחד מה משתעי אלא אתלמיד חכ
המעיד בש רבו שמאמיני את קבלתו – אבל אי אחד מה משתעי בהאי דמקו הניחו
לי דודאי לא כל הרוצה ליטול את הש יבוא ויטול להגיד חדשות מסברא דנפשי' ולומר מקו
הניחו לי וכו' דהרי ממשה רבינו עליו השלו עד חזקיה ומחזקיה עד רבי לא מצאנו זה והבו דלא
לוסי ,ואתא לישנא בתרא ואמר אי מזיחי אותו ,שאפי' אחרו יוכל לאמור מקו הניחו לי וכו',
מכל מקו מייתי עלה מתניתא משרבו זחוחי הלב ומשרבו ,רבו כמו רבו האומרי מקו הניחו
לי כל אחד נוטל ש לעצמו ומשרבו אלו רבו מחלוקת בישראל )אמרי אינשי כל עושה חדשות,
בעל מלחמות( כי מרבי מחלוקות בתורה וכל אחד בונה במה לעצמו באמרו מקו הניחו לי ,עד
שבעו"ה הגיע הדבר לשיעור כ כי בעלי התשובה אינ משיבי ,אלא מגידי חדשות להרוס
דעת של הראשוני ולחדש דבר מלב וכשאד אחד מורה הלכה כפשוטה ומשיב כמו שהשיבו
הראשוני אומרי' אי בתשו' זו חידוש ,עד שבעו"ה כל חלקה טובה סקלו באבני פלפוליה והכל
בנוי על מקו הניחו לי מ השמי להתגדר בו.
ופה מצאתי לי מקו להרחיב הדיבור מה שאלצוני ,הנה השל"ה ]בתחילת מסכת שבועות[ וכל
גדולי ישראל ,צווחי כי כרוכי' על החילוקי הנהוגי בבעלי ישיבה ואומרי שה מבלי
עול ,והנה דבר זה נתפשט מאוד בכל תפוצות ישראל וחלילה לנו לחשוב כ על צדיקי וטובי
קדמונינו שהנחילו לנו ירחי שוא ומשאות מדוחי ח"ו ,ואי לא סקלו אנשי דור כשהתחילו
לקלקל בחילוקי – לכ אומר אני כי החילוקי דרכ בקודש וממעי קודש יצאו אלא שנתקלקל
באור הזמ ,וטר כל נחקור על ש זה חילוק מה שמו מה תאמר?.
אבל הוי יודע כי עיקור שימוש התלמידי אצל רב הוא לדמות מילתא למילתא ,וזה לשו
הרא"ש הובא ב"י בד"ה בי"ד סי' רמ"ב וז"ל :וי"ל עכשיו נמי אי כל מעשה בא בגמרא
אלא שמדמה מילתא למילתא ,ואיכא למיחש שמדמה מה שאינו דומה עכ"ל הב"י ש .ועל זה
נהגו במדינות האלו א אד מחדש דבר אומרי )גליי" או אונגליי ( פי' דומה או אינו דומה
שהדמיו עולה יפה או אינו עולה יפה ולהיות הסברות עמוקות ודקות כחוט השערה לחלק בי
זה לזה ,ויתורצו כמה קושיות על ידי שיודע לחלק בי זה לזה לכ מה שיהיה בעיני התלמידי
דומי זה לזה יבוא רב וחקרו שאי זה דומה ומראה להתלמידי הסדק שבי זה לזה ,וזה הוא
החילוק שהיה הרב מראה להתלמידי החילוק וההפרש שבי סברא לסברא מה שהי' נראה לה
במושכל הראשו דומי זה לזה ומזה למדו דר האמת להוראה ,א בעו"ה נתקלקלו הדורות
ואדרבא החליפו הנ"ל בפלפולי חריפי ומשונני ואינ משגיחי אי דומה או אינו דומה ,רק
