Page 629 - HATAM-1
P. 629
‚Ò˜˙ ¯ÙÂÒ לסימ רח Ì˙Á
הר" כו' וכ דברי שבע"פ ה פי' לדברי דהעלה דהוא מדרבנ ,ועי' בס' ברכ"י בשיו"ב
שבכתב ,וכשאי נאמרי' אלא ב"פ ,א"א לעמוד )סי' מט( ובס' עי זכור מע"ד )סי' ב( הביא מס'
עליה אלא מפי מלמד שיפרש לו הפי' יפה, יראי )מצוה קכח( בפשיטות דהוא דרבנ ,אלא
ואילו הי' נכתב הי' אפשר שיסתפק של"ה מבי דבס' חרדי מוכח דס"ל דהוא דאו' ע"ש ותימה
הלשו כו' ע"ש ,ודברי אלו מבוארי ג"כ שלא הביא דברי הת"י יומא )ד ע ד"ה ובעבור( שכ'
בדברי הרמב" במו"נ ר"פ ע"א מהראשו ז"ל ז"ל אומר רבי דמצוה מה"מ לקרות אותו שבכתב
וכבר ידעת שאפי' התלמוד המקובל ל"ה מחובר בכתב ושבע"פ בע"פ ,ומשו כבוד הצבור לא
בספר מקוד ,לעני המתפשט באומה ,דברי הטריחו ע"ש )וכבר הארכתי בס"ד במק"א אי
שאמרתי ל ע"פ אא"ר לאמר בכתב ,והי' זה מצוה מה"מ דדרשו מזא"ו הוי דאו' או דרבנ (
תכלית החכמה ,שהוא ברח ממה שנפל בו עכ"פ הרי ס"ל דאפי' הוי דאו' מ"מ ל"ה אלא
באחרונה ,ר"ל רוב הדעות והשתרג וספקות ממה"מ ,ולפ"ז אינו נכנס בכלל איסור גמור,
נופלות בלשו מחובר בספר ושגגה תתחבר כו', ואפשר נמי למידק הכי מלשו הש"ס גיטי )ס ,ב(
אבל נמסר הדבר כולו ביד בי"ד הגדול כו' וכמו שאמרו דברי' כו' אי אתה רשאי כו' .ול"א אסור,
שיורה עליו דבר התורה עכ"ל ,ולשונו ז"ל שכ' ובחרו בלשו שלילי ,ולא עוד אלא אפי' א"א
"לעני המתפשט באומה" ,משמע לענ"ד ג"כ מותר ל"א ,אלא א"א רשאי ,והרי כ' התוס'
דס"ל דאינו מה"ת ,רק שהוא מקובל בישראל, קידושי )לג ד"ה אי בעלי אומניות( ,דלשו רשאי
וז"ש בסו " ,כמו שיורה עליו דבר התורה" ,אי הוא לשו חיוב ע"ש ובקה"י ח"ב )סי' תפד( ,וניהו
כוונתו על הדרש שבגיטי הנ"ל אלא עמ"ש דהכא ל"ש כלל לפרש בל' חיוב ,א"א מחייב
דנמסר לב"ד הגדול ,עז"כ כמו שיורה כו' וכמ"ש מ"מ נוכל לומר דשיתו הוראת לשו אא"ר,
הקרשקש ש "דכתיב ע"פ התורה כו'" ע"ש. מורה על קלישת האיסור ,אלא דבירושלמי מגילה
פ"ד ה"א איתא ר"ש על לבי כנישתא חמי חד
‰ ‰Âכל הטעמי שכ' הפו' בדברי שבכתב סופר תרג מגו ספרא ,א"ל אסור ל ,דברי
שנאמרו בע"פ כו' ,ועי' בס' ער שי )סי' מט(,
אא"ר כו' ,ל"ש כלל בדי דברי שבע"פ שו"ר בס' אר"ח החדש ש שכבר העיר מדברי
כו' בלתי טע הרמב" ור" הנ"ל ,ומסתבר דזה הת"י הנ"ל ושכבר הובאו בס' מחב"ר ואינו ת"י,
ל"ש רק על המשנה והתלמוד שה פי' תשב"כ ועי' בס' מ"ג ש שהארי והעלה בפשיטות דד"ז
קוד שהותרו לכתוב ,משא"כ על החבורי אינו אלא מדרבנ ,ותו יש לתמוה ,דאי תימא דמי
שנתחברו אח"כ לפי' התשב"פ ,כיו שתשב"פ שאינו מכוו לש"ש גמור בחבוריו ,איסורא דאו'
כבר כתובה לפנינו ,ומה עושה המחבר זולת מה במק"ע כמ"ש החת"ס ז"ל ,הרי הו"ל לרמב"
שמעתיק מאמר מדברי חז"ל מתו הש"ס וכיו"ב, וטוש"ע להעתיק ג דינא דדברי שבע"פ כו',
מה הוא מפסיד בזה לכונת הכתוב ,הכי משמע אע"ג דכבר הותר משו ע"ל לה' ,מ"מ הרי דוקא
מתו הטע הנ"ל ,אלא דהתוס' רי"ד בגטי ש לש"ש הותר ,וא"כ דינא הוי ולא מדח"ס בעלמא,
כ' ז"ל אבל משו ע"ל לה' התירו חכמי לכתוב, ולמה השמיטוהו לגמרי ,אעכצ"ל משו דלאחר
ובזה סמ ר' שכתב המשנה ואחריו הברייתות, שהתירו ,נשאר הדבר כמו שאר תו"מ דאמרו
ורבינא ור"א כ' התלמוד ,וכ כל חכמי הדורות לעול יעסוק בתו"מ אפי' של"ש שמתו כו'
כותבי' פירושיה עכ"ל ,מוכח דס"ל דג )וכבר כ' התוס' לחלק בי בחינות של"ש ,ובאות
הפירושי הוו בכלל תשב"פ ולא הותרו לכתיבה שנעשית לה ס המות ר"ל )כתענית ז ,א( לא
רק מכח ע"ל לה' ,אמנ לענ"ד ג לפ"ד ז"ל אי איירינ דברשיעי לא עסקינ ( אבל איסור דכתיבת
חשש ,דעכצ"ל מה שג הפירושי והחדושי דברי שבע"פ ,תו ליכא ,לכ השמיטוהו ,ואפשר
נחשבו בכלל תשב"פ ,דהוא מטע אמז"ל כל מה להסביר הדבר ג"כ עפמ"ש הפרישה )סי' מ"ט(
שתלמיד ותיק עתיד לחדש נגלה למשה בסיני, אחרי שכתב הטע לדברי שבכתב כו' כ' ז"ל
א"כ ממ"נ הכותב חדושיו לית בי' איסור דברי ומה"ט שמעתי נמי שאמרו דברי שבע"פ כו'
שבע"פ כו' ,דא באמת תלמיד ותיק הוא וכוו משו כדי לא תשתבש מדויקי יתרי הנופלי
לאמתה של תורה שנגלה למשה בעבורו ,א"כ הוי מתו הכתב וחלופי גירסאות ,ושוב מצאתי שכ'
בכלל היתר של ע"ל לה' ,וא אינו תלמיד ותיק
ולא כוו אל האמת ,א"כ דבריו אינ בכלל
