Page 77 - חוברת על"ה מס' 18

‫צילום‪ :‬איתי פלינט‬

‫באותה שעה‪ ,‬חשב המ"פ לעצמו‪ :‬אשרי העם שאלו‬ ‫אל חדרו של המ"פ ובפיו בקשה אחת‪" :‬שחרר את‬
‫בניו ובנותיו‪ .‬מגיע להם שכך תמשיך ותיבנה המדינה‬ ‫אחי‪ ,‬הוא לא ראה את משפחתו כבר חודשים‪ ,‬אני‬

‫– בנתינה‪ ,‬באהבה ובחיבור אמיתי‪.‬‬ ‫אשאר כאן‪".‬‬

‫חכם ישראל קושטא חי במאה ה‪ 19-‬בעיר ליוורנו‬ ‫יצא האחד‪ ,‬ולאחר חצי שעה נכנס אחיו בבקשה דומה‪:‬‬
‫שבאיטליה‪ .‬גאונותו באה לידי ביטוי בתחומים‬ ‫"שחרר את אחי‪ ,‬הוא חי לבד כרגע‪ ,‬ללא חברה‪ ,‬וצריך‬
‫רבים ושונים‪ ,‬אחד היפים שבהם הוא ספרו "מקווה‬ ‫את העיר תל אביב לנשמה‪ .‬אשתי‪ ,‬לצערנו‪ ,‬כבר‬
‫ישראל"‪ .‬בספר זה‪ ,‬ליקט חכם ישראל קושטא‬ ‫רגילה ותסתדר בלעדיי עוד חודש‪ ,‬אבל אצלו זה דיני‬
‫סיפורי עם מעיתונים‪ ,‬התאים אותם לעולמו היהודי‬
‫ותמיד סיים במוסר השכל מעניין‪ .‬אחד הסיפורים‬ ‫נפשות‪".‬‬
‫המוכרים ביותר מספר על שני אחים‪ ,‬האחד נשוי‬
‫והשני רווק‪ .‬לאחים היו שדות חיטה‪ .‬בשעת לילה‬ ‫המ"פ פתח בדברים‪ .‬הקור בהרי‬
‫מאוחרת‪ ,‬חשב כל אח על אחיו‪ ,‬על מצבו הכלכלי‪,‬‬ ‫ירושלים החורפיים היה קשוח‪,‬‬
‫על משפחתו‪ .‬בחסות החשכה‪ ,‬צעד כל אח לעבר גורן‬ ‫ולקראת סיום דבריו‪ ,‬ביקש‬
‫אחיו והניח שם חיטה מתוך דאגה – זה לאח הרווק‬ ‫לדעת מי יוכל להישאר בשירות‬
‫וזה לנשוי ברוך המשפחה‪ .‬לילה אחד‪ ,‬נפגשו האחים‬ ‫המילואים לעוד חודש כי יש‬
‫בצעידתם אחד לעבר הגורן של אחיו‪ .‬שם‪ ,‬באמצע‬ ‫עוד לא מעט משימות‪ ,‬ודרושים‬
‫הדרך‪ ,‬שיתפו זה את זה בסיבה שהביאה אותם לכלל‬ ‫אנשים לבצע אותן‪ .‬קשה מנשוא‬
‫המעשה‪ .‬את סיפורו זה‪ ,‬סיים חכם קושטא במושר‬ ‫הייתה ההחלטה‪ .‬בלילה‪ ,‬צעד האח‬
‫השכל האומר שבמקום שבו נפגשו השניים באישון‬ ‫התל אביבי אל חדרו של המ"פ‬
‫ליל‪ ,‬שוכן השלום‪ .‬וברבות הימים הוקם במקום זה‬ ‫ובפיו בקשה אחת‪" :‬שחרר את‬
‫אחי‪ ,‬הוא לא ראה את משפחתו‬
‫בית המקדש‪.‬‬
‫כבר חודשים‪ ,‬אני אשאר כאן"‬

‫‪77‬‬