Page 58 - חוברת על"ה 17

‫היום אסור לקטוף חצבים‪ ,‬שזה נפלא‪ .‬איסור זה חל‬ ‫גשומה‪ .‬בספרו "גינת הבר"‪ ,‬כתב מאיר שלו בקריצה‬
‫גם על הגננת עמליה‪ .‬אך כששאלתי קבוצה של‬ ‫שמדובר כמובן בשטות מוחלטת‪ ,‬וכי רק החצבים‬
‫תלמידים בני ‪ 15‬במהלך יום שדה מה הוא פרח זה‪,‬‬
‫התברר שרק ילדה אחת זיהתה שזהו החצב‪ ,‬ואחר כך‬ ‫שבגינתו בעלי יכולות חיזוי מדויקות‪.‬‬
‫הצטערה שענתה כי כולם צחקו עליה "איזה סאחית"‪.‬‬
‫פתאום הכתה בי ההבנה שילדים בימינו אינם‬ ‫אני זוכר את הגננת שלי נושאת‬
‫קוטפים פרחים – לא בגלל שזה אסור‪ ,‬אלא בגלל שזה‬ ‫בידה שני עמודי תפרחת חצב‪ .‬היא‬
‫עולם שכבר פחות מעניין אותם‪ .‬באחת ההרצאות‬ ‫קירבה אותם אל האפים הסקרנים‬
‫שקיימתי‪ ,‬הטיחה בי אישה מבוגרת שילדים אינם‬ ‫של ילדים בני חמש‪ ,‬ואנחנו הרחנו‬
‫מכירים צמחים ושבימי ילדותה כל הילדים הכירו את‬ ‫את ריחם המשכר‪ .‬אומרים שזיכרון‬
‫שמות הפרחים‪ .‬פתאום הרגשתי שאני עומד כסנגור‬ ‫הריח חזק יותר מכל זיכרון אחר‪,‬‬
‫של הדור שלנו ועניתי‪" :‬בזמנך לא היו כל כך הרבה‬ ‫אך אצלי השתמר דווקא הרגע שבו‬
‫גירויים‪ ,‬כמו טלפון נייד‪ ".‬הרגשתי גאה מאוד בעצמי‪,‬‬ ‫הגננת עמליה הניחה את החצבים‬
‫אך היא לא ויתרה וענתה בשאלה‪" :‬ומי המציא את‬ ‫בתוך צנצנת ריבה מלאה במים‬

‫הפלאפון?" תכלס‪ ,‬צודקת‪.‬‬ ‫ליד חלון המטבח‬

‫צילומים‪ :‬אלון מאיר‬

‫אנחנו – מורי של"ח‪ ,‬מורי דרך‪ ,‬מדריכי טיולים ואוהבי‬
‫הארץ – נמשיך בינתיים לחנך לאהבת הארץ ולספר‬
‫על הטבע הישראלי באהבה ובחיוך ונמצא את שביל‬
‫הזהב אל כלל תלמידי הכיתה‪ .‬משהו ממה שנספר‬
‫יוטמע בהם בסוף‪ .‬גם אם לא יזכרו את שם הצמח‪,‬‬
‫הם יזכרו את הסיפור‪ .‬ואולי בעתיד‪ ,‬כשיטיילו עם‬
‫הילדים שלהם ויפגשו בחצב‪ ,‬הם יספרו על המורה‬
‫הזה המוזר שידע את השמות של כל הפרחים‪ .‬אני‬
‫מהמר שהחצבים יוסיפו לפרוח גם הרבה אחרי‬

‫שקיעתם של האינסטוש והטיקטוק‪.‬‬

‫מוזמנים להיכנס לאתר הבית שלי ולמצוא תכנים‬
‫נוספים‪/https://www.alonmeir.co.il :‬‬

‫‪58‬‬