Page 10 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 10
מגיל שלוש לקחו אותי על הידיים ל'חדר' כדי ללמוד אלף-בית עברי ומאוחר יותר גם רש"י וגמרא.
כשהתחלתי ללמוד בעממי הייתי הולך ל'חדר' אחרי בית הספר .לרבי שלימד אותי קראו ברל וייסגלס
והוא היה סבו של דב וייסגלס .למדנו אצלו כמה ילדים והלימודים עלו הרבה כסף .לי היתה פרוטקציה כי
סבא שלי ווייסגלס היו ידידים .ברל היה מגיע לחנות מדי שישי ויחד הם הלכו לבית המרחץ .הלימודים
ב'חדר' כלל לא עניינו אותי ובכל פעם שיכולתי העדפתי לברוח ולשחק כדורגל במשטח המישורי שליד
נהר הפרוט.
יום הלימודים בבית הספר העממי התחיל בשמונה והסתיים אחרי שש או שבע שעות .כל שעתיים יצאנו
להפסקה ובדרך כלל שיחקנו במהלכה כדורגל .אהבתי היסטוריה וגיאוגרפיה והייתי בין התלמידים
הטובים ,למרות ששיעורים כמעט ולא הכנתי( .בדרך כלל העתקתי ממישהו) .בבית הספר היו לי כמה
חברים גויים .למדנו שם באוקראינית ובפולנית ,אבל בבית דיברנו יידיש .לאמא ,למשל ,קראתי 'ממה'
ולאבא 'טטה' .ב ,1939-כשהגרמנים כבשו את פולין ,גליציה המזרחית הועברו לסובייטים וכך למדתי גם
רוסית .אני יודע את השפה טוב גם בגלל השירות בצבא הרוסי.
יום אחד חליתי בדלקת פרקים קשה .זה קרה בחורף לאחר שיצאתי עם מזחלת להחליק בגבעה הסמוכה.
כל היום טיפסתי עם המזחלת ,גלשתי ועליתי שוב .רק בסוף ראיתי שהגרביים שלבשתי היו מופשלות .זה
גרם לי לחלות .אני זוכר שלקחו אותי לטיפול בלבוב ,העיר הגדולה ,כך שאני מניח שזה היה רציני.
רוב התושבים בקולומיאה של אותה תקופה היו יהודים והם כולם גרו במרכז העיר (באירופה מעולם לא
פגשתי יהודי שחי בפרברים) .אנחנו גרנו בדירה שכורה ברחוב ֶׁש ְנ ְק ִבי ָּצה (נקרא על שם סופר פולני
מפורסם) וכשאבא התחתן בשנית עברנו לדירה אחרת.
זמן קצר אחרי שאמא נפטרה נפטר גם סבא שלי ואני הפסקתי ללמוד ב'חדר' .בינתיים נולדו לאבא שלי
ולאמא החורגת בן ובת (גם את השמות שלהם שכחתי) .היא התייחסה אליהם הרבה יותר טוב מאשר
לאחיות שלי ולאלי .האפליה היתה ברורה .יום אחד באתי לאבא שלי והתעמתתי איתו בקשר להתנהגות
של אשתו .הוא אמר לי בבכי' :חיים ,תגיד לי מה לעשות? להתגרש? ומה עם הילדים?' .אבא שלי ידע
שאני צודק ,אבל העדיף להיות חכם ולשמור על שלום בית בשביל הילדים הצעירים.
יום אחד היא הגזימה ופגעה בי מאוד ,אז הרבצתי לה וברחתי .לאן יכולתי ללכת? רק לדודה אסתר.
עברתי לגור אצל אצלה ,למדתי עוד קצת אבל בערך בגיל ארבע-עשרה עזבתי הכל .על גמנזיום לא היה
מה לדבר .הלימודים שם עלו המון ואצלנו כבר לא חשבו להשקיע בי .גם בר המצווה שערכו לי היתה
בושה וחרפה .עשו את זה בבית הכנסת ,כמעט בלי כלום .אפילו לא ערכו לי את החגיגה שאחרי העלייה
לתורה.
בקולומיאה היתה אנטישמיות בכל מקום .בסוף מלחמת העולם הראשונה ,האוסטרים עזבו את האזור
והפולנים והאוקראינים השתלטו .הם שנאו את היהודים ומעשי האלימות נגדנו התגברו.
10
