Page 11 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 11
ישראלים צעירים לא יכולים להבין מהי אנטישמיות ובגלל זה רבים מהם גם לא מבינים עד כמה צריך
לשמור על הארץ הזאת .הנכדים שלי נולדו פה והם הולכים ברחוב בראש מורם ,אבל בקולומיאה יהודים
הסתירו את הציציות בבגדים והיו צריכים להסתכל מדי פעם אחורנית כדי לא לקבל פתאום מכה בראש
מאיזה שייגעץ .המקומיים לא חיכו לנאצים ועשו פוגרומים ביהודים עוד לפניהם .כשהיטלר הגיע גם
זקנים חתכו ליהודים ברחוב .בא לי לבכות כשאני נזכר בזה...
באזורי העיר בהם לא גרו יהודים כמעט ולא הסתובבנו .היה ברור שאם נעבור שם נחטוף מכות ומטר
אבנים ,אז לרוב נמנענו .בדרך כלל בימי ראשון הייתי הולך לראות משחק כדורגל (במקום ל'חדר') ,וכדי
להגיע למגרש היינו חייבים לעבור באזור פולני .כולם ידעו שחיים (אני) הוא המגן ובדרך כלל הצטרפו
אלי כמה מהילדים החלשים .הייתי חזק ,ספורטאי ובנוי אתלטי .חוץ מזה הייתי גם אמיץ .אני חושב
שקיבלתי את זה מסבא .גם הוא לא פחד מכלום.
היטלר גמר את כל המשפחה שלי .דוד שלי לואיס ואח של סבא שלי יעקב-חנוך עזבו את אירופה לפני
המלחמה אז הם ניצלו .בתום המלחמה הייתי המונטנר היחידי על אדמת אירופה.
הייתי ספורטאי מצוין .הייתי מעולה בפינג פונג ,התאגרפתי ושיחקתי כדורגל באגודת הספורט היהודית
'חשמונאים' .אהבתי ללכת לפעולות בתנועת הנוער גורדוניה והייתי מקובל מאוד שם .שיחקנו שם פינג
פונג ושחמט והמדריכים עשו לנו פעולות שונות ודיברו איתנו על ישראל .למרות זאת ,לא הבנתי לעומק
את המצב בארץ .בכל מקרה ,בפלסטינה שלט אז המנדט הבריטי והיו חייבים סרטיפיקטים כדי לעלות
(בשלב מסוים ,כמה חבר'ה שלנו ניסו לעלות לישראל דרך גניבת הגבול לגרוזיה).
לקראת סיום הלימודים בעממי ביקש סבא מחבר שלו שילמד אותי מקצוע .כך התחלתי ללמוד מכניקה
עדינה ולתקן משקולות .הייתי מתלמד ובכל שבוע נתנו לי כמה גרושים .בגלל סבא היו לי פרוטקציות
והעלימו עין מההתחמקויות הרבות שלי מהלימודים.
באחד הימים של שנת 1939חזרתי לבית של אסתר עם אופניים .לא הספקתי להיכנס כששמעתי מבפנים
את אחותי מרים בוכה ומספרת לאסתר ולבעלה מה האמא החורגת שלנו ,המכשפה הזאת ,עושה לה.
שמעתי הכל והתמלאתי כעס .עליתי חזרה על האופניים ונסעתי להרביץ לה .גם איימתי עליה שאם אשמע
עוד פעם שקרה משהו רע לאחותי -אהרוג אותה .בתגובה היא תבעה אותי אצל השלטונות הסובייטים
בגין תקיפה ואף ביקשה שאבא שלי יעיד נגדי .הוא סירב ואמר לה' :מה את רוצה שאני אגיד? אני לא
רוצה שישלחו את הבן שלי לבית הסוהר' .בינתיים קיבלתי צו גיוס והעניין נשכח.
היתה לי ילדות קשה .הייתי יתום מאמא והאמא החורגת שלי היתה מכשפה .מגיל צעיר הסתדרתי לבד ורק
חיפשתי איך לעזור לאחיות שלי ולהגן עליהן .גם אצל דודה שלי לא ליקקתי דבש .בעלה החייט ניצל אותי
והפך אותי לנער שליח בשבילו.
11
