Page 14 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 14
שהיה להם .לקחנו את הדליים ,הצעדתי את החבר'ה החוצה והתיישבנו לאכול ביער הסמוך .כשסיימנו,
חזרנו לקרון עם האוכל שנותר .את זה עשה חיים מונטנר בן העשרים ואחת...
בקרון שלי היו כמה חיילים יהודים מקולומיאה .אחד מהם ,לוני פונט ,הגיע ממשפחה עשירה ולמד איתי
בבית הספר .לפני המלחמה הוא עוד הספיק ללכת לאוניברסיטה .במסע צפונה הוא היה חלש וחולה ואני
סיפקתי לו תה ,סוכר ואוכל .דאגתי שלא ימות וגם דלי לפיפי הבאתי לו.
איש לא דיבר איתנו ולא היה לנו מושג לאן אנחנו נוסעים .ידענו רק שמרחיקים אותנו לעורף בגלל
ולאסוב והחשש לריגול .למרות שלא ידענו לאן פנינו מועדות ומה נעשה שם ,היינו די מבסוטים מהעובדה
שאנחנו כבר לא בחזית.
סוף סוף הגענו ליעד ,עיר שנקראת 'אואז' ( - )UAZשהם ראשי תיבות ל'אורלסקי אלומניום זבוד',
כלומר בית החרושת לאלומניום שבאזור אורלסק .אואז שייכת למחוז Sverdlovskוהעיר המרכזית בו
נקראת היום ( Yekaterinburgזו העיר הרביעית בגודלה ברוסיה מבחינת גודל האוכלוסייה -כ1.3-
מיליון תושבים) .קיבלנו אוהלים ושלחו אותנו לעבודה פיסית .כיוון שהייתי האחראי מיניתי את בן העיר
שלי ,לוני ,לשומר האוהלים .גם אני לא עבדתי בעבודה פיסית ,וסידרתי לעצמי להיות בין שומרי בית
החרושת שפעל במקום.
אחרי תקופה מסוימת שיחררו אותנו לאזרחות ,אך אסור היה לנו לעזוב והיינו חייבים להמשיך לעבוד
בשביל הצבא .לי לא היה מקצוע ,אך חיה -אותה בינתיים הכרתי -הצליחה לסדר לי עבודה כגהצן .רוב
האנשים שעבדו באזור עסקו ביצירת מדי צבא .רבים מהם היו יהודים .המלחמה השתוללה והתנאים
המשיכו להיות קשים .אמנם ,החבר'ה שלי מהעיר היו בעלי מקצוע (חייטים) אבל בעלי המקצוע היו
רעבים בדיוק כמוני ,מחוסר המקצוע .חיינו על תלוש לארבע-מאות גרם לחם ליום .בינתיים הלכתי לקורס
נהיגה וקיבלתי רישיון של נהג משנה.
כדי להשיג עוד אוכל היו החייטים אצלנו גונבים בד וביום ראשון מעבירים לי אותו בבית השימוש (כל
אחד נכנס לצריף אחר והעברנו בינינו את הגליל) .ליפפתי את הבד סביב הגוף ונסעתי איתו ברכבת
לקולחוז הסמוך ,שם החלפתי אותו בפרֹודּוקטים המועטים שהיו זמינים :קמח ,שעועית ודברים דומים.
בפעם השלישית או הרביעית שהברחתי את הבד תפסו אותי .סיפרתי לשוטרים שקניתי את הבד בשוק
ואני מחליף אותו למזון לקראת החתונה שלי ,אבל הם לא השתכנעו ולקחו אותי איתם לחקירה .בחקירה
במשטרה נצמדתי לגרסא שלי .כשחזרתי לתא הבנתי מהעצירים שאיתי שאם גנבתי את הבד גזר הדין הוא
שנתיים ואם קניתי אותו בשביל ספקולציה אני צפוי להיכנס לכלא לשבע שנים .לא חשבתי בכלל להסגיר
את החייטים .כך הייתי אולי יוצא זכאי ,אבל הם היו בעלי משפחות והיו מוצאים את עצמם בכלא.
העצירים הציעו לי לדבוק בגרסא הראשונית שלי וכך עשיתי.
בדרך לבית המעצר נתנו לי להצטייד בכמה דברים אז קניתי טבק ,עוף בגריל ,לחם ,סיגריות וביצים
קשות .הכנתי את עצמי .לא הייתי טמבל .הכניסו אותי לחדר שבו היו כעשרה גברים .לקחתי את העוף,
הביצים והטבק והנחתי על השולחן (לא יודע מאיפה לקחתי את השכל ,אולי אלוהים עזר לי)' .מי שרעב -
בבקשה' אמרתי .הם היו המומים ,דבר כזה לא קרה להם .לשולחן ניגש המנהיג ,עבדאי אחד ,לקח את
14
