Page 13 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 13
כשהחיילים הגרמנים הגיעו לאזור שלנו ברחנו ליערות .היינו אלפי חיילים שפשוט נמלטו אחורנית בכל
דרך שיכלו כשירד הלילה מטוסי מסרשמידט גרמניים הפציצו את היערות בהם הסתתרנו .אני בטוח שהיו
בינינו גם בוגדים אוקראינים שחשפו את מיקומנו .זה נעשה באמצע איתות במראה לאווירונים של האויב.
ברחנו כל הזמן.
במהלך הנסיגה אורגנו ,דיביזיה שלמה (עשרת אלפים חיילים) ,ועלינו לרכבת שנסעה דרך קייב .כשהגענו
לגשר מעל נהר הדנייפר [ ]Dnieperהגרמנים התחילו להפציץ את הרכבת .המפקדים נתנו הוראה לקפוץ
ולהסתתר בשדות התבואה הסמוכים .אבל אני (בניגוד להוראות) הורדתי את הנעליים במהלך הנסיעה
ולכן נאלצתי להתעכב כדי לנעול אותן חזרה .בינתיים כל החיילים סביבי קפצו החוצה וחלק מהקרונות
התחילו ליפול למים .אני עדיין התעסקתי עם הנעליים כשקלטתי שהגרמנים יורים ופוגעים בחיילים
שבשדות .הבנתי מיד שבכל זאת עדיף שאשאר בתוך הרכבת .למזלי ,הקרון בו הייתי (שהיה קרוב מאוד
לקטר) ,לא נפל למים ולא נפגע .כמעט כולם סביב נפצעו או נהרגו ואני ניצלתי בגלל הנעליים .זה היה 'נס
מהשמיים' כמו שאומר הנכד שלי.
המעבר לאוראל
עובד למען הצבא ופוגש את חיה
זמן לא רב אחר כך גנרל אוקראיני בכיר ערק מהצבא האדום אל הנאצים .קראו לו אנדריי ולאסוב ולאחר
שנפל בשבי הנאצי הסכים לעמוד בראש צבא שילחם עם הגרמנים נגד הרוסים ,מתוך אמונה שהיטלר ייתן
לאוקראינה עצמאות בסוף המלחמה.
בתגובה לבגידה ,הורה סטלין להוריד מן החזית את כל החיילים שנולדו באוקראינה .שלחו את כולנו
לעורף -לאזור סיביר-אוראל -כדי לעבוד עבור הצבא .היינו חלק מהסטרוי-בטליון ],[Stroi Battalion
כלומר גדודי בנייה/עבודה.
את כל החיילים האוקראינים (תושבי האזור שהיה פעם אוקראינה) שהיו איתי שלחו ברכבת להרי אוראל.
בכל קרון היינו שלושים איש וישנו על דרגשי מיטות .הייתי סגן משנה וקיבלתי אחריות על קרון ובו
שלושים חיילים .כל הדרך צפונה דאגתי להם לאוכל .בכל תחנה בה עצרנו לקחנו מים רותחים וקיבלתי
גוש סוכר אותו חילקתי לכולם .צנימים קיבלנו באופן קבוע ,אבל לא כל יום .להערכתי ,המסע לאוראל
ארך חודש וחצי .חלק מפסי הרכבת היו הרוסים או סגורים ,כך שעמדנו יותר משנסענו .התנאים היו
קשים וחלק מהחבר'ה שהיו חולים לא שדו את המסע.
יום אחד עצרנו באיזה מקום .התעניינתי וגיליתי שסמוך לתחנה יש חדר אוכל של פועלים .לקחתי איתי
שניים-עשר חיילים הלבשתי אותם יפה ,סידרתם בזוגות והצעדתי אותם לחדר האוכל .נכנסנו לאולם
גדול ,חיפשתי את האחראי והודעתו לו' :הגנרל הייפקס (סתם שם שהמצאתי) פצוע! הוא לא יכול להגיע
וגם לא לכתוב כי איבד יד .הוא מבקש אוכל בשביל החיילים הפצועים בקרונות' .כולם ידעו שהגיעה
רכבת והיא מחכה בתחנה ,והפועלים הרוסים הפטריוטים שהיו בחדר האוכל התחילו ללחוץ על האחראי
לתת לנו אוכל .מילאו לנו את שניים-עשר הדליים שהבאנו איתנו במרק ,דייסה ,תפוחי אדמה וכל מה
13
