Page 24 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 24

‫היה יהודי) ולא קיבלתי גזר דין מוות‪ .‬במקום זה נתנו לי עונש‪ :‬לעבור ל'שטרף‪-‬בטליון' ‪[Shtarf‬‬
‫]‪ ,Battalion‬פלוגת העונש‪ .‬את חיילי השטרף‪-‬בטליון היו שולחים למשימות האובדניות ביותר‪ .‬לפעמים‬
‫הם נשלחו ראשונים לשדות מוקשים ולפעמים צעדו בראש כדי שצלפי האויב יפגעו בהם וכך הם ייחשפו‪.‬‬

                                                       ‫מפלוגת העונש יוצאים רק אם נפצעים (או מתים)‪.‬‬

                                                                                        ‫השטרף‪-‬בטליון‬
                                                               ‫שחרור מחנה השבויים והפציעה הקשה‬
‫כמה ימים אחר כך קיבלתי את המשימה הראשונה‪ :‬כיוון שאני דובר גרמנית צירפו אותי לקבוצת חיילים‬
‫ופקדו עלינו לחטוף חייל גרמני כדי שיהיה אפשר לדובב אותו‪ .‬עמדתי בראש חוליה והגענו לאזור מיוער‬
‫ומושלג בו אמור להיות כוח גרמני‪ .‬התלבשנו בלבן לשם הסוואה והתקדמנו‪ .‬לפתע זיהינו כמה מגדלי‬
‫שמירה והתקרבנו בזהירות על ארבע‪ .‬בחמש לפנות בוקר התקרב אדם לגדר (כנראה כדי לעשות פיפי)‪.‬‬
‫היה לו כובע של טנקיסט רוסי וזיהינו שמדובר בשבוי‪ .‬יצרתי כדור שלג‪ ,‬זרקתי לעברו ומיד סימנתי לו‬
‫לשתוק‪ .‬עמדנו קרובים ושאלתי אותו על המחנה‪ ,‬על מספר הגרמנים ועל כמות השבויים‪ .‬לפני שעזבנו‬
‫אמרתי לו‪' :‬אל תפחדו‪ ,‬אנחנו מתקרבים לשחרר אתכם‪ ,‬אבל אל תגיד לאף אחד!'‪ .‬חזרנו למפקדה ומסרתי‬

                                                                                 ‫את המידע למפקד שלי‪.‬‬
‫המפקד היה כל כך נרגש שמיד התקשר לממונה עליו וביקש לתקוף ולשחרר את השבויים‪ .‬אמרו לו 'לא!'‪.‬‬
‫בעשר בבוקר הוא התקשר שוב‪ ,‬ושוב סירבו לו‪ .‬גם בשתיים‪-‬עשרה לא אישרו לו‪ .‬לבסוף הוא החליט‬

                                           ‫לעשות את זה על דעת עצמו ונתן הוראה להתכונן לאופנסיבה‪.‬‬
‫הקרב החל‪ .‬יריות‪ ,‬טילים ופצצות הוטלו משני הכיוונים‪ .‬לפתע שמעתי צעקות ביידיש שהגיעו ממבנה‬
‫נעול‪ .‬יריתי בדלת ופרצתי אותו‪ .‬היו שם כחמש‪-‬עשרה נשים רזות לבושות כאסירות‪ .‬הנשים ברחו‬
‫מהמבנה והתחילו לרוץ מבולבלות לכיוון הגרמנים‪ .‬צעקתי להן ביידיש 'אחיותיי‪ ,‬אל תברחו לשם! בואו‬
‫לצד הזה' והן מיד פנו ורצו כולן אלי‪ .‬ידעתי שאסור להתגודד בקבוצה כי טיל אחד יהרוג את כולם‪ .‬אז‬
‫ברחתי מהן‪ ,‬מצאתי בור שנוצר מפצצה וקפצתי לתוכו‪ .‬הנשים קפצו אחרי‪ .‬ישבנו שם יחד דקות ארוכות‪,‬‬
‫אולי חצי שעה‪ .‬לא כולן היו נורמליות‪ .‬חלק צחקו וחלק בכו‪ .‬חשבתי שלא אצא חי מהמקום הזה‪ .‬הוצאתי‬

                           ‫את המטפחת העבה בה שמרתי תכשיטים וזהב שלקחתי כשלל וחילקתי ביניהן‪.‬‬
‫בינתיים המשיכו היריות‪ ,‬הטילים והפצצות והחבר'ה שלי התחילו לקרוא לי‪ .‬נפרדתי מהנשים ונתתי להן‬
‫פתק ובו כתבתי ברוסית שהן יהודיות ושלא יגעו בהן‪ .‬יצאתי מהבור ואיך שסימנתי להן לשלום נפגעתי‬
‫בכתף ובזרוע הימנית ונפלתי‪ .‬זאת היתה פגיעה מרסיס של פגז מטנק טיגר גרמני‪ .‬גם הראש והרגל נפגעו‪.‬‬
‫איבדתי הכרה‪ ,‬אך למרות זאת אני זוכר שהרגשתי משהו כמו טיפות‪ .‬אחר כך סיפרו לי שהן היו הדמעות‬

                                               ‫של הבחורות שטפטפו על הפנים שלי‪ .‬הן חשבו שאני מת‪.‬‬

                                                  ‫‪24‬‬
   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29