Page 25 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 25

‫לקחו אותי חזרה לטריטוריה הפולנית‪ ,‬לבית חולים רוסי בעיר בידגוש (לא רחוק מדנציג)‪ .‬המלחמה עדיין‬
‫השתוללה ובזמן כזה לא מנסים להציל או לשקם איבר פגוע‪ ,‬פשוט כורתים אותו‪ .‬גם אותי הכינו לניתוח‬
‫בו עמדו לכרות לי את היד‪ .‬הייתי עדיין בלי הכרה ועם חום גבוה‪ .‬כשהביאו אותי למיטת הניתוחים הזיתי‬
‫מהחום והתחלתי לדבר יידיש‪ ,‬כך סיפרו לי‪ .‬הכירורגית שעמדה לכרות לי את היד שמעה את זה ומיד‬

                                             ‫החליטה לעצור הכל‪ .‬היא היתה יהודיה‪ .‬שוב שיחק לי המזל‪.‬‬
‫הפציעה הזו היתה הפציעה השלישית והקשה ביותר שעברתי במלחמה‪ .‬במקרה הראשון כדור נכנס לי‬
‫ברגל ויצא מהצד השני‪ .‬אשפזו אותי לשבועיים וכשהבראתי חזרתי למלחמה‪ .‬ובמקרה השני‪ ,‬חטפתי‬
‫רסיסים ויש לי עד היום צלקת באורך שבעה סנטימטרים בראש‪ .‬הפציעה הזאת היתה די שטחית‪ ,‬אבל‬

                                                   ‫בשנים האחרונות היא משפיעה לי לרעה על השמיעה‪.‬‬

‫בבידגוש טיפלו בי יפה‪ ,‬וכפצוע קשה הכניסו אותי לרשימת הממתינים לשיקום בסנטוריום מיוחד בחצי‬
‫האי קרים‪ .‬כשהתאוששתי קצת סיפרו לי כל מה שעברתי‪ .‬הכירורגית הגיעה לבקר אותי כל יום‪ .‬נתתי לה‬
‫במתנה קופסת סיגריות מזהב שלקחתי משבוי גרמני‪ .‬אני זוכר שהיתה עליה מונוגרמה עשויה אבנים של‬

                             ‫ראשי תיבות‪ .‬בבית החולים היתה גם אחות יהודיה וגם איתה דיברתי הרבה‪.‬‬
‫עברו כמה שבועות בהם הלכתי והתחזקתי וב‪ 9-‬במאי ‪ 1945‬הסתיימה המלחמה‪ .‬בכל מקום חגגו וכולם‬

                                                                                     ‫שתו והיו שיכורים‪.‬‬
‫לאט לאט נודע לי יותר ויותר על הזוועות שעשו הנאצים ליהודים‪ .‬מדי פעם בדקתי עם הנשים המקומיות‬
‫שניקו את בית החולים האם הגיעו לעיר יהודים‪ .‬בוקר אחד‪ ,‬אחרי כמה שבועות‪ ,‬הן אמרו לי שהגיעו כמה‬
‫יהודים ונתנו לי את הכתובת שבה הם נמצאים‪ .‬לקחתי בשבילם אוכל‪ ,‬הכנסתי לג'יפ ויצאתי למקום עם‬
‫חבר שלי‪ ,‬קצין יהודי ממוסקבה (בהמשך רציתי מאוד שהבריגדה תבריח גם אותו אבל הוא בסוף הוא‬

                                               ‫התחרט כי לא רצה להשאיר את אמו שלו לבד במוסקבה)‪.‬‬
‫הגענו לדירה ומצאנו בה שלושה גברים ושלוש נשים‪ .‬בהתחלה הם פחדו ונרתעו (הקצין שאיתי היה‬
‫במדים‪ ,‬עם דרגה ואקדח ואני לבשתי מדים חלקיים)‪ ,‬אך כשאמרתי להם ביידיש 'אל תפחדו' הם ונתנו לנו‬
‫להיכנס‪ .‬אחד מהבחורים התפלל בדיוק שחרית‪ .‬ואני‪ ,‬שגדלתי בבית דתי ושנים לא התפללתי‪ ,‬רציתי גם‬
‫להתפלל‪ .‬ביררתי עם עוד מישהו מתכוון להתפלל ואמרו לי שהבחור השני כבר התפלל והשלישי לא‬
‫יתפלל גם‪ .‬לא התביישתי‪ ,‬ניגשתי אליו והתחלתי לדבר איתו‪ .‬הוא סיפר לי שכשהנאצים הגיעו אליהם‬
‫הביתה הוא הספיק להתחבא בתנור‪ .‬ממקום מחבואו הוא צפה בהם הורגים את ההורים שלו הסבא‬

 ‫והסבתא והאחים והאחיות‪ .‬היתה לו סמכות לרבנות אבל מאז שראה מה שראה הפסיק להאמין באלוהים‪.‬‬
‫בקצה החדר ישבה אחת הנשים ולא הפסיקה לבכות‪ .‬ניגשתי גם אליה והתחלנו לדבר‪ .‬היא סיפרה לי‬
‫שכשראתה איך רצחו את ההורים והאחיות שלה‪ ,‬אז החליטה למסור את התינוק שלה למשפחה כפרית‪-‬‬
‫פולנית‪ ,‬כדי שלפחות הוא יישאר בחיים‪ .‬כשהשתחררה באה לקחת את הילד אבל הם לא הסכימו להחזיר‬
‫אותו‪ .‬היא הגיעה אליהם כמה פעמים‪ ,‬אבל הם לא נתנו לה להיכנס‪ ,‬וכשנשארה לישון ליד הבית כדי‬

                                                                               ‫לראות אותו סילקו אותה‪.‬‬

                                                  ‫‪25‬‬
   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30