Page 25 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 25
לקחו אותי חזרה לטריטוריה הפולנית ,לבית חולים רוסי בעיר בידגוש (לא רחוק מדנציג) .המלחמה עדיין
השתוללה ובזמן כזה לא מנסים להציל או לשקם איבר פגוע ,פשוט כורתים אותו .גם אותי הכינו לניתוח
בו עמדו לכרות לי את היד .הייתי עדיין בלי הכרה ועם חום גבוה .כשהביאו אותי למיטת הניתוחים הזיתי
מהחום והתחלתי לדבר יידיש ,כך סיפרו לי .הכירורגית שעמדה לכרות לי את היד שמעה את זה ומיד
החליטה לעצור הכל .היא היתה יהודיה .שוב שיחק לי המזל.
הפציעה הזו היתה הפציעה השלישית והקשה ביותר שעברתי במלחמה .במקרה הראשון כדור נכנס לי
ברגל ויצא מהצד השני .אשפזו אותי לשבועיים וכשהבראתי חזרתי למלחמה .ובמקרה השני ,חטפתי
רסיסים ויש לי עד היום צלקת באורך שבעה סנטימטרים בראש .הפציעה הזאת היתה די שטחית ,אבל
בשנים האחרונות היא משפיעה לי לרעה על השמיעה.
בבידגוש טיפלו בי יפה ,וכפצוע קשה הכניסו אותי לרשימת הממתינים לשיקום בסנטוריום מיוחד בחצי
האי קרים .כשהתאוששתי קצת סיפרו לי כל מה שעברתי .הכירורגית הגיעה לבקר אותי כל יום .נתתי לה
במתנה קופסת סיגריות מזהב שלקחתי משבוי גרמני .אני זוכר שהיתה עליה מונוגרמה עשויה אבנים של
ראשי תיבות .בבית החולים היתה גם אחות יהודיה וגם איתה דיברתי הרבה.
עברו כמה שבועות בהם הלכתי והתחזקתי וב 9-במאי 1945הסתיימה המלחמה .בכל מקום חגגו וכולם
שתו והיו שיכורים.
לאט לאט נודע לי יותר ויותר על הזוועות שעשו הנאצים ליהודים .מדי פעם בדקתי עם הנשים המקומיות
שניקו את בית החולים האם הגיעו לעיר יהודים .בוקר אחד ,אחרי כמה שבועות ,הן אמרו לי שהגיעו כמה
יהודים ונתנו לי את הכתובת שבה הם נמצאים .לקחתי בשבילם אוכל ,הכנסתי לג'יפ ויצאתי למקום עם
חבר שלי ,קצין יהודי ממוסקבה (בהמשך רציתי מאוד שהבריגדה תבריח גם אותו אבל הוא בסוף הוא
התחרט כי לא רצה להשאיר את אמו שלו לבד במוסקבה).
הגענו לדירה ומצאנו בה שלושה גברים ושלוש נשים .בהתחלה הם פחדו ונרתעו (הקצין שאיתי היה
במדים ,עם דרגה ואקדח ואני לבשתי מדים חלקיים) ,אך כשאמרתי להם ביידיש 'אל תפחדו' הם ונתנו לנו
להיכנס .אחד מהבחורים התפלל בדיוק שחרית .ואני ,שגדלתי בבית דתי ושנים לא התפללתי ,רציתי גם
להתפלל .ביררתי עם עוד מישהו מתכוון להתפלל ואמרו לי שהבחור השני כבר התפלל והשלישי לא
יתפלל גם .לא התביישתי ,ניגשתי אליו והתחלתי לדבר איתו .הוא סיפר לי שכשהנאצים הגיעו אליהם
הביתה הוא הספיק להתחבא בתנור .ממקום מחבואו הוא צפה בהם הורגים את ההורים שלו הסבא
והסבתא והאחים והאחיות .היתה לו סמכות לרבנות אבל מאז שראה מה שראה הפסיק להאמין באלוהים.
בקצה החדר ישבה אחת הנשים ולא הפסיקה לבכות .ניגשתי גם אליה והתחלנו לדבר .היא סיפרה לי
שכשראתה איך רצחו את ההורים והאחיות שלה ,אז החליטה למסור את התינוק שלה למשפחה כפרית-
פולנית ,כדי שלפחות הוא יישאר בחיים .כשהשתחררה באה לקחת את הילד אבל הם לא הסכימו להחזיר
אותו .היא הגיעה אליהם כמה פעמים ,אבל הם לא נתנו לה להיכנס ,וכשנשארה לישון ליד הבית כדי
לראות אותו סילקו אותה.
25
