Page 29 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 29

‫בקרקוב קיבלתי מחברי 'הבריחה' מדים רוסיים עם הדרגה שלי‪ ,‬שני פסים (בבית החולים נמסר לי שהגיע‬
‫לי הפס השלישי‪ ,‬דרגת 'אובר‪-‬לייטנט'‪ ,‬אבל לא הספקתי לקבל אותו)‪ .‬חזרתי להיראות כמו קצין רוסי‪.‬‬
‫האקדח שלי נשאר איתי‪ .‬הם נתנו לי מסמך מהמושל הצבאי של קרקוב ובו נכתב שאני מעביר ניצולי‬

                                                              ‫שואה יוונים לבודפשט והעלו אותי לרכבת‪.‬‬
‫היה ברור שכקצין רוסי אני יכול לנוע חופשי בכל האזורים שהרוסים שיחררו‪ .‬הפציעה שלי עוד הקלה‬
‫על זה‪ .‬עליתי על רכבת‪ ,‬קיבלתי אחריות על שני קרונות נוסעים סגורים ויצאנו לבודפשט‪ .‬בגבול בין‬
‫פולניה לצ'כיה עמדו גם חיילים רוסים כך שעברתי בלי בעיות‪ .‬יצאתי החוצה לעשן סיגריה והצצתי‬
‫לקרונות‪ .‬החבר'ה שם נראו לי כמו יהודים‪ ,‬אבל כשפניתי אליהם ביידיש וברוסית הם לא הגיבו (אמרו‬

                                                                                        ‫להם לא לענות)‪.‬‬
‫רק מאוחר יותר הבנתי שהורו להם לא לענות ושהם יהודים ניצולי אושוויץ וטרבלינקה‪ .‬שלמעשה עזרתי‬
‫לארגון 'הבריחה' להעביר אותם משטחי החסות הרוסית לצ'כיה ולהונגריה‪ .‬בהמשך המסע‪ ,‬בתחנת הרכבת‬
‫בבודפשט‪ ,‬הכל כבר היה לי ברור‪' .‬הנוסעים שלי' ירדו והתחילו לדבר ביידיש‪ .‬שם הם כבר הרגישו בטוח‬

                                                                                                  ‫יחסית‪.‬‬
‫המתנתי בתחנה כשהתחלתי להרגיש שמישהו מסתכל עלי‪ .‬בחור בהיר‪ ,‬עם שיער שטני ובגדים טובים‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬שידעתי שהאישור שנתנו לי מזויף‪ ,‬פחדתי נורא‪ .‬הבחור הזה יכול להיות איש האן‪.‬קה‪.‬ווה‪.‬דה‬
‫(המשטרה החשאית הסובייטית) ולעצור אותי‪ .‬פתאום הוא ניגש אלי עם סיגריה ומבקש ממני ברוסית אש‪.‬‬
‫הייתי במתח עצום ולא ידעתי מה לעשות‪ .‬כשהתכופף להדליק את האש שמעתי פתאום‪' :‬עמך?'‪ .‬גם הוא‬

                                                ‫יהודי‪ .‬איזו הקלה‪ .‬עד היום אני נזכר בזה ומתרגש נורא‪...‬‬
‫הבחור הזה היה נציג של 'הבריחה'‪ .‬הוא לקח אותי לאכול ולשתות ואחר כך הלכנו לפגוש עוד כמה מאנשי‬
‫'הבריחה'‪ .‬הישראלים לקחו לי את כל הניירת‪ ,‬המדים והחפצים האישיים (כולל תמונות של ההורים‬
‫והאחיות שלי ושל אשתי והבן) ושרפו לי הכל כדי שהרוסים לא יזהו אותי‪ .‬הם הודיעו לי שאם ישאלו‬

                                                    ‫אותי לזהותי אני צריך לומר שאני ניצול מחנה ריכוז‪.‬‬
‫ברכבת לבודפשט פגשתי בחור צעיר בשם מלך (אלימלך) סגל‪ .‬מלך היה בן עשרים ואחת כשפגשתי אותו‬
‫לראשונה בבודפשט‪ ,‬ולמרות שהייתי מבוגר ממנו בכחמש שנים בלבד היחסים שלנו היו כמו בן ואב‪ .‬היינו‬
‫יחד מבודפשט ולאורך כל התקופה הארוכה באיטליה‪ ,‬ועד היום אנחנו שומרים על קשר טוב‪ .‬לאחרונה‬
‫הוא שלח לי תמונה יפה מ‪ 1947-‬בה רואים אותנו מפגינים מול הקונסוליה הבריטית באיטליה כדי‬

                                                ‫שתאפשר למעפילים לעלות ארצה [ראו תמונה בעמ' ‪.]X‬‬
‫מבודפשט העבירו אותי לווינה‪ ,‬שם נתנו לי מדים של חייל אנגלי כולל ה'שנלר' המפורסם (מעיל צבאי‬

                                            ‫ארוך) ודוקומנט אנגלי ובו אישור לצאת מאוסטריה לאיטליה‪.‬‬

                                                  ‫‪29‬‬
   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34