Page 36 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 36
לא העריך אותי כלל אז התעקשתי' :לא יוצא!'' .זה סירוב פקודה ,אני חייב למסור את זה למפקד' ,הזהיר
אותי ,אבל אני המשכתי' :תמסור'.
הסמל הלך למפקד ואמר שהעולה החדש לא מוכן לצאת לאימון .המפקד ,שהיה ייקה ,הזמין אותי לבירור.
הגעתי לחדר שלו שם היה המדריך של הרובה שהיה קצין מהפלמ"ח .המפקד דיבר איתי בגרמנית ושאל
אותי בין היתר' :מאיפה נדע שאתה באמת מכיר את הרובים?' .הצעתי להראות להם משהו שגם המדריך
לא מכיר .הוצאתי את הבריח מהרובה והבטחתי שאם המדריך מצליח להחזיר אותו חזרה -אני הולך לאן
שירצו.
המפקד תרגם את הדברים שלי למדריך שפרץ בצחוק .הוא ניגש לרובה והתחיל לנסות ולהכניס את
הבריח בחזרה למקומו .כשהתייאש לקחתי את הרובה והכנסתי חזרה את הבריח כמו כלום .בעקבות
העניין הזה ויתרו לי האימון וזכיתי לפריבילגיה :החליטו לספח אותי לפלמ"ח.
במשימה הראשונה נהגתי על קומנדקר ונסעתי עם קצין מהפלמ"ח למשלט בבית ג'וברין (מולו ישב
הליגיון הירדני) .כשהגענו לאזור הקצין התחיל לפזר את החיילים שהבאנו בעמדות השונות .הייתי עסוק
בטיפול ברכב כששמעתי לפתע יריות וקלטתי שהוא מפזר את החבר'ה בשטח פתוח וחשוף .כמה חיילים
כבר נפצעו והיו גם הרוגים .צעקתי לקצין ביידיש' :תוריד אותם משמה ,רואים אותם!' והוא שמע לי .זה
היה עניין של אסטרטגיה והבחור היה קיבוצניק צעיר לא מנוסה ,שלא עבר את מה שאני עברתי .מאותו
רגע הוא עשה כל מה שאמרתי לו .קרא לחובש והזמין אמבולנס כפי שביקשתי ממנו.
העבירו אותי לבסיס ביל"ו והצטרפתי לגדוד שמונה של הפלמ"ח (אני זוכר את המפקד ,יוסי ריבקין).
כבשנו את באר-שבע קורנופ (גבעה) ואחרי זה את משלט חברון .התייחסו אלי כמו אל קצין ,אם כי לא
קיבלתי דרגה .לא הציעו לי ללכת לקורס קצינים ואני חושב שזה קשור בסירוב שלי לירות ב'אלטלנה'.
בהמשך המלחמה כבשנו את רמלה ולוד כמעט בלי ירייה .האצ"ל הגיע לאזור דרך סרפנד ויחד השתלטנו
על האזור .רוב התושבים המקומיים ברחו וחלק סילקנו .התושבים הנוצרים נשארו .ההוראה היתה לא
לנגוע בהם .בבתים הריקים הרבים שהתפנו התחילו במהירות לשכן עולים חדשים.
מדי פעם ,בחופשות שקיבלתי מהצבא ,הלכתי לבקר את קרובי המשפחה שלי ,פרופסור זיסמן מונטנר
שגר בירושלים ואחיו יהושע ובתו רות שגרו ברחוב ריינס בתל אביב .הם קיבלו אותי יפה מאוד.
36
