Page 37 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 37
חיה ודובי מגיעים
עוברים לגור ברמלה
מיד כשהגעתי לארץ הודעתי לקצין שלי על חיה ודובי .לא היה לי ממש קשר איתם ,רק מכתב או שניים.
המפקד שלי הבטיח שיטפל בזה ויעזור לי להעלות אותם .בינתיים ,בכל חופש שקיבלנו מהצבא,
כשהחיילים האחרים חזרו למשפחות שלהם ,חזרתי אני לאוהל שלי בבן-עמי או במח"מ .כמה שבועות
חלפו ויותר ויותר אוניות עם עולים הגיעו לארץ .אבל חיה ודובי לא ביניהם .אחרי שחלפו כמה חודשים
כבר ממש התרגזתי.
חייל מבוגר שהכרתי הציע לי לגשת לסרונה (הקרייה) ,שם נמצא משרד הביטחון ,ולעשות סקנדל .הגעתי
לשם ונכנסתי לאולם גדול ובו פקידים עם מדים ועל אזרחי .סיפרתי לקצין שטיפל בי למה הגעתי אבל
הרגשתי שהוא כמעט ולא מקשיב ומדבר אלי בזלזול .בסוף הוא שלח אותי למישהו ,אז צעקתי עליו .הוא
ענה לי משהו לא יפה ,אז הוספתי קללות (ברוסית) .הייתי כבר באקטזה ובגלל שהיה לי רובה כולם
מסביב ניסו להרגיע אותי .כשלא נרגעתי ניסו גם להוציא אותי בכוח .לא פחדתי והמשכתי לצעוק עד
שאחת הדלתות נפתחה ואדם מזוקן יצא לבדוק מה קורה .הוא ניגש אלי ושאל אותי ביידיש מה העניין.
אחרי שהסברתי שאל אותי' :באיזו עוד שפות אתה מדבר?' וכשעניתי 'רוסית' אמר לי' :יו טפו יומט ,כנס
איתי למשרד!'.
האיש הזה היה האלוף יצחק שדה ,המפקד הראשון של הפלמ"ח .במשרד נתתי לו את כל הפרטים והוא
התחיל לחלק הוראות ולצעוק בעברית על הפקידים .כמה ימים אחר כך קיבלתי טלגרמה למשלט חברון:
'אשתך עם הילד נמצאים בבאר-יעקב' .מתברר שהביאו אותם ארצה באווירון (זה היה חריג).
נסעתי לבאר-יעקב והתחלתי לחפש בין הצריפים את חיה ודובי .חיפשתי ילד שחרחר (אנחנו אמנם
פולנים ,אבל כהים כמו תימנים) כבן ארבע .מצאתי אותם ישובים על מזרון שהונח על הארץ .את הילד לא
ראיתי מאז שהיה בן שלושה חודשים והוא כמובן לא הכיר אותי .חיה היתה צריכה לומר לו 'זה אבא
שלך' .פתאום נהיה לו אבא .הוא שמח.
בסוכנות שאלו אותי איפה אני רוצה לגור והציעו לי לעבור לרמלה ,לוד ,יפו ,יאזור ,יהודיה (יהוד היום),
ובקיצור כל המקומות שכבשנו .רציתי לרמלה כי השתתפתי בכיבוש שלה והכרתי אותה קצת (חוץ מזה,
היא היתה די קרובה לתל אביב) והלכתי עם נציג מהסוכנות שהראה לי כמה בתים .הם לא מצאו חן בעיני
ונראו לי ממש כמו קטקומבות.
הוותיקים ששירתו איתי הציעו לי להיכנס למושל הצבאי כי גם הוא מחלק בתים .ניגשתי לשם ובאמת
הראו לי בתים קצת יותר טובים .בינתיים ,הם הציעו לי להיכנס לבית עם משפחה נוספת ותוך חודש,
כשהצבא יעזוב את האזור ,יתפנו בתים יפים יותר .אמרתי לעצמי שזה לפחות בית ולא צריף אז הבאתי
את האישה ,אמא שלה והילד .שבוע אחר כך חיה כבר בכתה שקשה לה מאוד לגור במשותף עם משפחה
אחרת .הכל היה לה חדש לגמרי .כולל השפה וזה לא היה פשוט .אני הייתי מגיע הביתה מדי כמה ימים
וחוזר לצבא ולמשלטים.
37
