Page 39 - סבא חיים - ביוגרפיה
P. 39
לא תלכו אני יורה בכם' ויריתי באוויר פעם אחת .השומרים הסתלקו ואנחנו נכנסנו חזרה הביתה .דקות
אחר כך הגיע שוטר שגירשתי אותו ,ומאוחר יותר הגיעו נציגים מהמשטרה צבאית ודרשו את הרובה.
סירבתי כי אני חתום עליו ,אבל הסכמתי להצטרף אליהם לחקירה בתנאי שלא יגעו במשפחה.
הגעתי למשטרה ודיברתי עם הקצין האחראי .אמרתי לו שהבסיס שלי בביל"ו ושידבר איתם .זמן קצר
אחר כך הוא חזר ואמר לי שאין לו רשות לעצור אותי (אולי כי הייתי בפלמ"ח .לא יודע .)...לקחו אותי
בג'יפ לבסיס שלי עם מכתב ובו בקשה לעצור אותי .בביל"ו קרא המפקד שלי ריבקין את המכתב ואמר
בכעס לחיילים שליוו אותי' :ממתי אתם נותנים לי הוראות מה לעשות עם החיילים שלי? מונטנר קח את
האוטו וסע למשלט!'.
יום או יומיים אחר כך חזרתי לבית וחיה מסרה לי שהגיעו מהמושל הצבאי וביקשו שאכנס אליו .הגעתי
לשם ושוב אומר לי המושל' :תקבל דירה אחרת ,אבל אתה חייב לעזוב את זאת' .אמרתי לו שלא אכפת לי
לצאת אבל אני רוצה בית נורמלי .בסיבוב הבתים הזה כבר לקחו אותי לראות בתים נחמדים יותר .בין
היתר ראיתי את בניין בית החולים המצרי בעיר .הוא היה מסודר ויפה .הבאת את חמותי ואמרתי לה:
'תבחרי איפה את רוצה לגור' .היא בחרה חדר גדול עם מטבח גדול ,מרפסת וגינה .זאת היתה דירה
מצוינת .בדירה הזאת -בכתובת ביאליק - 30גרנו עשרים שנה והיינו מבסוטים.
באמצע המלחמה ,נובמבר ,1948פירקו את הפלמ"ח והפכו אותנו לצה"ל .הלחימה נמשכה והצבא התחיל
לכבוש את מרחבי הנגב ואילת .אני שרתתי אז כנהג רכב משא משוריין.
בצבא הישראלי שרק הוקם לא התייחסו כמעט למגויסים שרק לפני רגע ניצלו ממחנות ריכוז .רבים מהם
לא הבינו מלה בעברית ולא ידעו בכלל להחזיק רובה .בכל זאת זרקו אותם לשדה הקרב והם נהרגו כמו
כלבים .זה היה חוסר אחריות .גם בקרב חברי הפלמ"ח התעלמו לגמרי מחיילי גח"ל ותרומתם .אני הייתי
בפלמ"ח ,הזמינו אותי פעם לטקס? לא .היינו נטע זר .ממש ילדים חורגים.
39
