Page 4 - ETMOL_107
P. 4
זה מוכנים רבי עקיבא וחבריו לשנות מן המנהג המקובל ■■'' ^ * ׳;-,If
לגבי קריאת שמע ,ובלבד שלא יילכדו בידי השלטונות .גם ^ z e S־ *‘.z
בשעה שהיה רבי עקיבא חבוש בבית האסורים ,שאלו אותו
תלמידיו הלכות ברמזים ובאופן מוסווה .פסקיו קובעים ->i׳ ^ - • - ‘ i.V
לעתים שיש לשנות מן ההלכה המקובלת לנוכח הנסיבות. מצבותיהם של פרנסים מקהילת וורמס
מצויות עדויות נוספות על הוצאתם להורג של חכמים שנהרגו על קידוש השם במסעי הצלב1096 ,
בידי הרומאים ,אולם חכמים ידועים ,שלגביהם קיימות
עדויות מפורטות שנהרגו על קידוש השם ,העושות רושם עקיבא היה נדון לפני טונוס טרופוס הרשע ,הגיע זמנה של
אותנטי ,הם רבי חנינא בן תרדיון ורבי עקיבא בלבד .לגבי קריאת שמע ,התחיל לקרוא וצחק ,אמר לו :זקן ,זקן ,או
המסורות בדבר עשרה הרוגי מלכות בעת גזירות השמד מכשף אתה או בועט ביסורים אתה ,אמר לו :תיפח רוחו של
שבעקבות מרד בר״כוכבא המצויות בפיוטים ,כבר ציינו אותו האיש ,לא מכשף אני ולא בועט ביסורים אני...
אהבתיו בכל לבי ,ואהבתיו בכל ממוני ,ובכל נפשי לא היה
חוקרים רבים את היותן מאוחרות ,את מציאותם בכפיפה אחת בדוק לי ,ועכשיו שנזדמן לי בכל נפשי והגיע זמנה של
במקרים שאירעו בתקופות שונות של תנועת ההתקוממות קריאת שמע ולא עברתי עליו ,לפיכך אני קורא שמע
נגד רומי ,ואת הנופך האגדי שנמסך בהן .עדות מפורטת על
חירוף נפש המצויה בתלמוד ,אשר יש לבדוק את האותנ וצוחק״.
טיות שלה ,היא העדות הידועה על רבי יהודא בן בבא, מכללם של המקורות מתברר כי מותו של רבי עקיבא בא
לו בשל התעקשותו לקרוא קריאת שמע בזמנה .יש לציין כי
בסנהדרין יג״יד: לא אסרו השלטונות על תפילה בכלל ,אלא רק על קריאת
שמע .מסתבר כי גזירה זו נגזרה משום שנכלל בה ייחוד
״אמר רב יהודה אמר רב ...שפעם אחת גזרה מלכות השם ,ומתוך כך נשלל קיומם של אלוהים אחרים ,ובזה ראו
הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך פגיעה בתפיסה של אלוהות הקיסר .הירושלמי אינו מזכיר
יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן את סיבת מאסרו של רבי עקיבא ,ולא שהוטל עליו פסק דין
יעקרו .מה עשה יהודה בן בבא ,הלך וישב לו בין שני הרים מוות ,אלא בדרך רמז בדבריו של הנציב טיניוס רופוס ׳או
גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין מבעט בייסורין את׳ .ניתן להשלים באמצעות המקורות
אושא לשפרעם ,וסמך שם חמשה זקנים ,ואלו הן ,רבי מאיר המקבילים בתלמוד הבבלי ובמדרשים את אופן מותו של
ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע, רבי עקיבא שבא מתוך שסרקו את בשרו במסרקות של
רב אויא מוסיף ,אף רבי נחמיה .כיון שהכירו אויביהם בהן
אמר להן בניי רוצו ,אמרו לו ,רבי ,מה תהא עליך ,אמר ברזל ,כדי שיחדל מקריאת שמע.
להן ,הריני מוטל לפניכם כאבן שאין לה הופכים ,אמרו ,לא
זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות )רמחים( של ראוי לשים לב ,כי יחד עם היותו של רבי עקיבא מופת
לנהרגים על קידוש השם ,אף הוא נתן את ידו לשנות באופן
ברזל ועשאוהו ככברה״. קיומן של מצוות על מנת שלא להיתפס על ידי השלטונות.
אחד המקרים האלה קשור בהתנהגותו של רבי עקיבא
החוקרים נוטים בדרך כלל לקבל מקור זה כעדות היסטו עצמו ,ובקריאת שמע גופה :״אמר רבי מאיר פעם אחת
רית ,ולציין את מעשהו של רבי יהודה בן בבא כמאפשר את היינו יושבין בבית המדרש לפני רבי עקיבא והיינו קורץ
היווסדה של הנהגת חכמים לאחר המרד ותקופת גזירות את שמע ולא היינו משמיעין לאזנינו מפני קסדור אחד
השמד .רשימת החכמים שנסמכו בידי רבי יהודה בן בבא שהיה עומד על הפתח .אמרו לו אין שעת סכנה ראיה״.
דומה לרשימת החכמים שעיברו את השנה בכינוס החירום
בבקעת רימון ,ולרשימת החכמים שיסדו את המרכז באושה. )תוספתא ברכות ב יג(.
מסתבר כי עצם הישיבה של קבוצת חכמים בראשותו של
אולם כבר הסוגיה התלמודית עצמה מקשה על מהימנותו רבי עקיבא בבית המדרש אינה ככל הנראה בגדר עבירה
של מקור זה ,שכן לגבי שניים מהנסמכים על-ידי רבי יהודה על גזירות השמד ,מה שאין כן קריאת שמע .לדעת פרופ׳
בן בבא -רבי מאיר ורבי שמעון -מצויה עדות בירושלמי שאול ליברמן גזירות השמד הוטלו בהדרגה ,וממקור זה
שנסמכו כבר על-ידי רבי עקיבא ולאו דווקא בעתות של ניתן ללמוד כי הגזירה על קריאת שמע קדמה לגזירה על
רדיפות .כמו-כן מצויה עדות שממנה עולה הרושם כי רבי ההתכנסויות לשם לימוד תורה .מכאן עדות על רבי עקיבא
יהודה בן בבא הלך לעולמו כתוצאה ממחלה ,בלא קשר שלא תמיד נקט בדרך של חירוף הנפש ,ואפילו לגבי קריאת
לגזירות השמד ולקידוש השם .שורה של קשיים נוספים שמע שבעטיה קידש את השם בשלב מאוחר יותר .במקרה
מוליכה למסקנה שהמקור הנידון אינו עומד במבחן האותנ
טיות ההיסטורית :קביעת חלותה של גזירה מטעם השלטו
נות הרומיים על-פי המודד של תחום שבת ,כמו גם הימצאו
תם של שני הרים גבוהים באיזור אושה ושפרעם ,אינם
מתיישבים עם המציאות .רחוק מן הדעת שבאותן שנים
ספורות אשר במהלכן חלו גזירות השמד ,פסו חכמים בעלי
סמיכה מישראל ,עד שנתעורר הצורך במעשה ההירואי של
רבי יהודה בן בבא שבלעדיו היה פוסקת הנהגה מישראל.
מסתבר כי מקור זה ,יש בו נופך אגדי ניכר .הדברים
נמסרים בתלמוד הבבלי בלבד ומפיהם של אמוראים ,אם-כי
משמו של רב ,שלמד בארץ-ישראל והיה אמון על מסורות
היסטוריות .נראה כי המעשה נרקם לאחר הקמתם של
מוסדות ההנהגה ,ועקב כך מציין את החכמים שעמדו
בראשם ,ולכן גם את אושה ואת שפרעם שבהן נתחדשה
פעילותם .היסוד ההיסטורי היחיד שבו הוא ,ככל הנראה,
הכללתו של האיסור על הסמיכה בין גזירות השמד.
מן המקורות עולה כי התגובה הרווחת כלפי גזירות
השמד לא היתה זו של קידוש השם ,אלא של ניסיונות לקיים
את המצוות בשינוי מסוים ,המאפשר לצאת ידי קיום עיקרה
