Page 5 - ETMOL_107
P. 5
המבצר ביורק ,אנגליה ,שאליו נמלטו יהודי העיר ב־ 90ו ו של המצווה ,תוך ניסיון שלא להילכד על־ידי השלטונות
מפני פורעים שם ,שחטו עצמם כדי לא ליפול בידיהם הרומיים .זו היתה דרכו של רבי עקיבא במקרה שנידון
לעיל ,בשעה שהוא ותלמידיו קראו קריאת שמע בלחש בלי
הפתרונות לקיומן של המצוות בהסתר ובשינוי ,נראה שהשמיעוה לאוזניהם .הניסיון להתחמק מעיני הרומאים בא
שיש בהם גם כדי להעיד כי לא כל גזירות השמד ניתנות לידי ביטוי גם במעשה בשני תלמידים של רבי יהושע
היו לאכיפה על יחידים או על יישובים נידחים .כך לדוגמה ש״שינו עטיפתם בשעת השמד״) ,בראשית רבה פב ח(,
קיימת עדות ביחס לגזירה על הטבילה .קשה להניח שהיתה כלומר התלבשו באופן שלא יכירו שהם יהודים ,או תלמידי
בידי הרומאים אפשרות לפקח איזו טבילה היא של מצווה.
נראה כי עיקרן של גזירות השמד היה מופנה כלפי פעילותם חכמים.
של מוסדות ההנהגה ,בתי דין ,בתי כנסת ,והקהלת קהילות במקורות הוזכרו מצוות הלולב והמצה בין המצוות
ברבים .על מקצת המצוות האחרות שנאסר קיומן ניתן היה שיהודים מסרו עליהן את נפשם .מצויות עדויות שנגזרו
לפקח ,בעיקר כאשר נתקיימו בפרהסיא ולעתים ברוב עם. גזירות גם על מצוות אחרות הקשורות לחגים ,ושחכמים
נראה שלכך היתה נתונה דעתם של הרומאים ,שהתכוונו בחרו לקיימן דרך שינוי .רבי יהודה ,בן דור אושה,׳מעיד
באמצעות הגזירות לפגוע בלאומיות היהודית ולעקור את לגבי מצוות סוכה :״אמר רבי יהודה מעשה בשעת סכנה
שהיינו זוקפין סולמות ומסככין על גביהן נסרים ,וישנים
ניצניו האפשריים של מרד נוסף בעודם באיבם. תחתיהן ,אמרו לו אין שעת סכנה ראיה״ )תוספתא סוכה א
אופיים של המקורות התלמודיים אינו מאפשר לבדוק מה ז( .מברייתא שבבבלי נובע כי אסרו הרומאים אף נר חנוכה:
היה מספרם של אלה שנקטו בדרך של חירוף נפש וקידוש ״תנו רבנן נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ,
השם ,ושל אלה שהעדיפו את קדושת החיים תוך חיפוש דרך אם היה דר בעליה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים,
לקיים את המצוות באופן שלא יילכדו בידי הרומאים.
מטבעם משקפים המקורות התלמודיים בעיקר מעשי חכמים, ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו״)שבת כא(.
ומועטת בהם העדות לגבי כלל העם .יתר־על־כן ,היו גם בדרך שינוי ,המעידה על גזירה ,קיימו גם את המצווה
כאלה שכישלון המרד וגזירות השמד הביאום לשמד .גם של קריאת מגילה .רבי יוסי בן חלפתא מדור אושה מעיד
כאן נשתמרה ידיעה על תלמיד חכם שיצא לתרבות רעה, לגבי רבי יוחנן בן נורי ,בן דורו של רבי עקיבא :״אמר רבי
הלא הוא אלישע בן אבויה ,שכבל הנראה בעטיין של יוסי מעשה ברבי יוחנן בן נורי שקראה בצפורי בלילה,
גזירות השמד נהג כך. אמרו לו אין שעת סכנה ראיה״)תוספתא ,מגילה ב ד(.
בסיכומם של דברים ,הדוגמאות מגזירות השמד בעקבות בגזירות השמד לא נמנה איסור כללי על קיומם של
מרד בר״כוכבא שנידונו ,וכן יתר הגזירות שלא נידונו, מועדים ,ונראה בבירור ,מאותן גזירות הנזכרות במקורות,
מצביעות על תגובותיהם השונות של חכמים כלפיהן, שהרומאים הקפידו לאסור בעיקר מצוות שיש להן משמעות
ונותנות ביטוי לשתי דרכים :זו של ייהרג ואל יעבור מצד לאומית .ודאי כך הוא לגבי נר חנוכה וקריאת מגילה,
אחד ,וזו המעלה על נס את קדושת החיים ,עם שהיא שעיקרם קשור לנצחונות לאומיים .כך הוא גם לגבי לולב
משתדלת לעקוף את הגזירה ולקיים את המצווה בשינוי ומצה .הלולב עומד במרכזה של שמחת ציבור ,יש בו אף
ובהסתר ,מצד שני .סוד חיוניותו של עם ישראל בימים משום שמחת ניצחון ,ולא בכדי הוא מופיע על מטבעות
שלאחר מרד בר״כוכבא נעוץ בשילובן של שתי דרכים המרד .באיגרות בר״כוכבא מצויה איגרת ובה הוראות של
אלה ,וכפי שהתברר נקט רבי עקיבא ,גדול חכמי ישראל בר־כוכבא עצמו ביחס לאספקה של ארבעת המינים .איסור
באותה תקופה ,בהזדמנויות שונות את שתיהן .הדרכים אכילת מצה ,הנזכר בדבריו של רבי נתן ,נועד אף הוא
השונות שבהן הגיבו העם ומנהיגיו לגזירות השמד חשיבו* לפגוע במצווה מרכזית של חג שיסודותיו הלאומיים
תן לא רק לדורן אלא גם לדורות .בימים של רדיפות, ברורים ,ומה עוד שרבי עקיבא קבע כי יש להזכיר בו לא
בתקופות שונות ובמקומות שונים ,תלו מנהיגי היהדות את רק את הגאולה ההיסטורית ממצרים ,אלא אף את הגאולה
מעיינם בחכמי ישראל בתקופת גזירות השמד שלאחר מרד העתידה לבוא .מסתבר אפוא ,כי נגזר על קיום שורה של
בר־כוכבא .הם למדו והורו לבני דורם את שתי הדרכים מצוות הקשורות לחגים שהמשותף להן הוא אופיין הלאומי.
שבהן טמון סוד קיומה המתמשך של היהדות ,זו של חירוף קבוצה אחרת של מצוות שהרומאים גזרו על קיומן הן
תפילין ,מזוזה וציצית ,שלוש מצוות המזכירות לאדם את
הנפש מחד גיסא וזו של קדושת החיים מאידך גיסא. חשיבות העיסוק בלימוד תורה .זו גם הסיבה שבתקופת
יבנה שקדמה למרד בר־כוכבא ,הדגישו חכמים את
לעיון נוסף :קדושת החיים וחירוף הנפש ,קובץ לזכרו של החשיבות המיוחדת של מצוות אלה .יתכן כי מצוות אלה היו
לצנינים בעיני הרומאים גם מחמת שנראו בעיניהם
אמיר יקותיאל ,הוצאת מרכז שזר.
כקמיעות וביטוי לאמונות תפלות.
קיומה של מצוות תפילין בשינוי בשל הגזירה נזכר
במקומות אחדים ,ביניהם גם במשנת מגילה :״העושה
תפלתו עגולה ,סכנה ואין בה מצוה״ )משנה ,מגילה ד ח(.
כלומר ,בשעת הסכנה במהלכן של גזירות השמד היו
שהניחו תפילין עגולות כדי שלא יכירו בהם שהם מקיימים
מצוות תפילין .הוא הדין גם לגבי מזוזה :״התולה מזוזתו
בתוך פתחו ,סכנה ואין בה מצוה .נתנה במקל ותלאה אחר
הדלת ,סכנה ואין בה מצוה״ )תוספתא מגילה ג ל( .מצוות
ציצית נזכרת בויקרא רבה בתור אחת המצוות שהמקיימים
אותן הולקו בעטיין.
